ניצחתי ואנצח

הכרה עצמית

רַק דֶּרֶךְ הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁאֲנִי לְבַד, אֲנִי בֶּאֱמֶת זוֹכָה לְהַכִּיר אֶת עַצְמִי. רֻבֵּנוּ עוֹבְרִים תַּהֲלִיכִים בַּחַיִּים, וּבְתוֹךְ הַתַּהֲלִיכִים מַרְגִּישִׁים לְבַד. אֶפְשָׁר לִקְרֹא לַלְּבַד גַּם בְּשֵׁם שֶׁהוּא שׁוֹנֶה: עַצְבוּת. וְהָעַצְבוּת – אֶפְשָׁר לִקְרֹא לָהּ קְרִירוּת, כִּי אֲנִי רְחוֹקָה מֵחֲמִימוּת הָרֶגֶשׁ שֶׁלִּי, בָּרֶגַע שֶׁאֲנִי נִסְגֶּרֶת.
וּבַחַיִּים שֶׁאָנוּ חַיִּים, קָשֶׁה לָבוֹא לְדָאקְטֶר (רוֹפֵא) וְלוֹמַר לוֹ: הַיּוֹם קַמְתִּי בְּמֵעֵין תְּחוּשַׁת לְבַד, וּמָה בִּיכֹלְתְּךָ לַעֲזֹר לִי? וּמָה בְּפִיךָ לְהַגִּיד? וְיָדוּעַ שֶׁאֵין סוֹדוֹת בְּפִי רוֹפְאִים, וְהַסּוֹדוֹת הֵם בְּפִי צַדִּיקִים.
כְּשֶׁאַתְּ חָשָׁה לְבַד, כְּשֶׁאֲנִי חָשָׁה לְבַד זֶה מֵעֵין סִימָן שֶׁהַנְּשָׁמָה רוֹצָה לְהִתְקָרֵב אֵלַי. אָז בַּחֲבֵרוּת טוֹבָה הִיא מְשַׁדֶּרֶת מֶרְחָק, בְּדִיּוּק כְּמוֹ בְּאַהֲבָה בֵּין גֶּבֶר לְאִשָּׁה: מִתְרַחֲקִים, אוֹהֲבִים, מְחַפְּשִׂים וּמִתְקָרְבִים, מוֹצְאִים וְנִשְׁעָנִים.
שָׁאַלְתִּי אֶת הַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי בַּהִתְבּוֹדְדוּת: מָה יַעֲשֶׂה לָךְ טוֹב? וְרָשַׁמְתִּי: לֹא גַּשְׁמִי, קְנִיּוֹת, רַק רוּחָנִי. הַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי בִּקְּשָׁה מִיָּד: קְחִי אוֹתִי הֲכִי רָחוֹק אֶל מָקוֹם שֶׁל שֶׁקֶט, וּמֻתָּר לָקַחַת אָדָם קָרוֹב לְהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל שֶׁקֶט רָחוֹק, אִם חָשׁוּב לִי הַבִּטָּחוֹן שֶׁל עַצְמִי בַּהִתְבּוֹדְדוּת.
וְקָבַעְתִּי בַּהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁאֲנִי מְדַבֶּרֶת עַל הַכֹּל, וּפָנִיתִי לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בִּמְקוֹם לְרוֹפֵא. אָמַרְתִּי לוֹ: אַבָּא, רוֹפֵא חוֹלִים, אֲנִי חוֹלָה. יֵשׁ בִּי בְּדִידוּת, אֲנִי חָשָׁה בְּדִידוּת. אַךְ הַיּוֹם אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהַבְּדִידוּת הִיא שֶׁאֶת אַבָּא אֲנִי לֹא רוֹאָה, אֶת אַבָּא אֲנִי לֹא שׁוֹמַעַת, אֶת אַבָּא אֲנִי רַק יוֹדַעַת.
אַבָּא, אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתָּה כָּאן לְיָדִי.
אַבָּא, אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתָּה כָּל קִיּוּמִי.
אַבָּא, אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתָּה דּוֹאֵג לִי מְאוֹד.
אַבָּא, אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהַכֹּל הוּא מִמְּךָ.
אַבָּא, אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁכָּל הָרַע זֶה טוֹבָה מְכֻסָּה. אַבָּא מְכַסֶּה אֶת כָּל הַטּוֹב. מַדּוּעַ, אַבָּא? וְיָדַעְתִּי הַיּוֹם, הִתְבּוֹדְדוּת זֶה שֶׁאֲנִי אֶלְמַד לִרְאוֹת מִתּוֹכִי וְלֹא מִבַּחוּץ.
כַּאֲשֶׁר מַשֶּׁהוּ חָסוּם בְּדַרְכִּי, מַשֶּׁהוּ רָחוֹק מֵהֲבָנָתִי, אֲנִי יוֹצֵאת לְהִתְבּוֹדֵד. וְהַיּוֹם אֲנִי מְבִינָה שֶׁבָּאִים אֲנָשִׁים שֶׁנִּקְרָאִים מְדַמֶּה, וַאֲנַחְנוּ חַיִּים אִתָּם עַד שֶׁמִּתְגַּלָּה הָאֱמֶת.
מַהִי אֱמֶת, אַבָּא? שֶׁזֶּה שֶׁנִּשְׁלַח אֵלַי הוּא נִשְׁלַח בִּגְלַל מַעֲשַׂי אוֹ חֲטָאַי, הוּא מְדַמֶּה, הוּא הָיָה מְדֻמֶּה לְטוֹב, אָז הָלַכְתִּי אִתּוֹ, חָיִיתִי אִתּוֹ, יָשַׁנְתִּי אִתּוֹ, הִתְחַתַּנְתִּי אִתּוֹ וְהָיִיתִי אִתּוֹ. וּמָה הוּא אָמַר לִי? לְעוֹלָם לֹא תְּגַלִּי שֶׁאֲנִי שֶׁקֶר וְלֹא אֱמֶת.
אָז מָתַי מְגַלִּים מָתַי אֱמֶת וּמָתַי שֶׁקֶר? שֶׁיֵּשׁ צַדִּיק אֱמֶת וְיוֹדְעִים שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְפָנַי. וְהָלַכְתִּי אֶל צַדִּיק אֱמֶת וְאָמַרְתִּי לוֹ: כְּבוֹד הַצַּדִּיק, מַפְחִידִים אוֹתִי.
וְהֵשִׁיב הַצַּדִּיק וְאָמַר: הַפַּחַד הוּא רַק נוֹעַד לְהַרְתִּיעַ שֶׁהַטּוֹב שֶׁקַּיָּם בְּתוֹכֵךְ לֹא יִפָּגֵם בִּפְגָם שֶׁל חֹסֶר הָאֱמוּנָה.
וְהַיּוֹם יָדַעְתִּי שֶׁקִּבַּלְתִּי הַיְּכֹלֶת לְקַבֵּל תְּשׁוּבוֹת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת. וְאָמַרְתִּי: אִם אֵין לִי יַעַר אוֹ מָקוֹם לִהְיוֹת לְבַד, אָז מָצָאתִי חֶדֶר, וּבְזֶה הַחֶדֶר אֵין מַסִּיחִים וְאֵין הַסָּחוֹת, וְנִכְנַסְתִּי אֶל הַחֶדֶר וְנָעַלְתִּי הַדֶּלֶת, וְאָמַרְתִּי בִּתְחִילַת הַהִתְבּוֹדְדוּת: אַבָּא, הֲרֵינִי מוֹסֶרֶת אֶת הַתְּנוּעוֹת שֶׁלִּי, כָּל תְּנוּעָה שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה אֵלֶיךָ יִתְבָּרַךְ. לֹא יוֹדַעַת כְּלוּם, כֵּן אַבָּא, רַק תְּשׁוּבוֹת יָאִירוּ מִמְּךָ יִתְבָּרַךְ.
וְעַל כָּל דָּבָר קָטָן דִּבַּרְתִּי עִם אַבָּא. עַל כָּל מַחְסוֹר, גַּם הַחָמְרִי, אָמַרְתִּי לְאַבָּא. וְאָמַרְתִּי לוֹ: אַבָּא, הָאִם אַתָּה מְלַמֵּד אוֹתִי דְּבַר מָה שֶׁאֲנִי לֹא רוֹאָה?
וְהִשְׁתַּדַּלְתִּי מְאוֹד בַּהִתְבּוֹדְדוּת לְהַפִּיל כַּמָּה דְּמָעוֹת, לֹא שֶׁל עַצְבוּת, כִּי הֵבַנְתִּי שֶׁאֲנִי קְרוֹבָה לְאַבָּא.
שָׁאֲלוּ אוֹתִי: מָה הַהַשָּׂגָה שֶׁאַתְּ מַשִּׂיגָה בַּהִתְבּוֹדְדוּת? אָז אָמַרְתִּי: לָמַדְתִּי לְהַגִּיד “אַבָּא”, וּבַהַתְחָלָה זֶה הָיָה קָשֶׁה, כִּי יָצָא רַק: “אָ…”, וְכָל פַּעַם נִסִּיתִי עַד שֶׁיָּצָא “אַבָּא”, וְהַיּוֹם אֲנִי יוֹדַעַת לְהַגִּיד “אַבָּא אֶחָד”.
אָז כָּל מָה שֶׁנִּשְׁלַח אֵלַי בַּדֶּרֶךְ הוּא לְעוֹרֵר אוֹתִי בַּדֶּרֶךְ, וְכָל מָה שֶׁמְּעוֹרֵר אוֹתִי בַּדֶּרֶךְ זֶה לְהִתְעוֹרֵר לַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי.
מָתַי, אָמַרְתִּי לַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי, בָּא לָךְ לְהִתְעַלּוֹת בָּרוּחָנִי? אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קעב’


מנהל

artgra


See All Posts

Related Posts

WhatsApp chat
דילוג לתוכן