מָהֶם הַכֵּלִים בָּהֶם אֲנִי לוֹמֶדֶת לְאַבְחֵן נָכוֹן וּמְדֻיָּק אֶת מָה שֶׁאֲנִי רוֹאָה בַּחִיצוֹנִי דֶּרֶךְ הַהִסְתַּכְּלוּת, הָרְאִיָּה שֶׁקָּרָאתִי לָהּ הַפְּנִימִית?
לִפְנֵי שֶׁאֲנִי שׁוֹפֶטֶת וּמְבַקֶּרֶת וּמַבִּיעָה דֵּעָה, אַבְחָנָה רִאשׁוֹנָה הִיא לִבְחֹן מְצִיאוּת דֶּרֶךְ הִסְתַּכְּלוּת פְּנִימִית שֶׁלִּי עִם עַצְמִי.
אַבְחָנָה מְדֻיֶּקֶת מַתְחִילָה כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְנַטְרֶלֶת כַּעַס שֶׁמַּגִּיעַ תָּמִיד בִּתְגוּבָה, כַּאֲשֶׁר אֲנִי כּוֹעֶסֶת בִּמְקוֹם לְהַגִּיב בְּדִבּוּר. הַיּוֹם קַל לִי לְהָבִין שֶׁהַכֹּל יוֹשֵׁב עַל חֳסָרִים שֶׁנִּמְצָאִים בְּתוֹכֵנוּ. כַּאֲשֶׁר יֵשׁ חֹסֶר פְּנִימִי בִּדְבַר מָה אֲנַחְנוּ מֵגִיבִים בְּכַעַס. חֹסֶר יָכוֹל לִהְיוֹת מִמְּקוֹמוֹת שֶׁבִּקַּרְנוּ בָּהֶם, אַךְ תָּמִיד נֹאמַר: נַחֲזֹר אֲלֵיהֶם בִּמְצִיאוּת שׁוֹנָה.
חֹסֶר יָכוֹל לְהִתְבַּטֵּא בְּמִלָּה, בְּרֶגֶשׁ, בְּהִסְתַּכְּלוּת, בְּהִתְקָרְבוּת, בְּשַׁיָּכוּת, בִּדְאָגָה.
הַיּוֹם, אָמַרְתִּי, כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה כַּעַס אֲחַפֵּשׂ מָקוֹר שֶׁל חֹסֶר, מִמָּה הוּא נוֹבֵעַ מִתּוֹךְ עַצְמִי. כִּי רֻבֵּנוּ כּוֹעֲסִים כִּתְגוּבָה לְמַשֶּׁהוּ שֶׁחָסֵר. וּמֻתָּר לוֹמַר לְמַשֶּׁהוּ שֶׁצָּמֵא.
אַבְחָנָה מְדֻיֶּקֶת זֶה לִקְרֹא לְעַצְמִי בְּשֵׁם שֶׁמְּחַזֵּק אֶת הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי: מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי.
לְאַבְחֵן זֶה לִבְדֹּק בְּדִיּוּק, כְּמוֹ שֶׁעוֹמְדִים מוּל רְאִי, מָה שְׁלוֹמִי בְּכָל בֹּקֶר. מָה שְׁלוֹמֵךְ? תִּשְׁאֲלִי, מָה חָסֵר? וּמָה שֶׁחָסֵר לָךְ תִּקְּחִי מִתּוֹךְ מָה שֶׁדּוֹמֶה וּמַגִּיעַ מִתּוֹךְ הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל הַדּוֹמֶה. חָסֵר לָךְ מַגָּע עִם יַלְדָּה, כִּי הַמַּגָּע הָיָה חָסֵר לָךְ בַּיַּלְדוּת? אָז תַּעֲשִׂי הַכֹּל לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה עִם הַיַּלְדָּה.
בְּכָל אֶחָד מִתּוֹכֵנוּ יֵשׁ מַעֲרֶכֶת יְחָסִים שֶׁאָנוּ בּוֹנִים מֵהַיַּלְדּוּת עִם הַיַּלְדָּה וְהַבּוֹגֶרֶת. אַךְ לָרֹב נִגְדַּל, נַעֲצִים, בְּלִי מוּדָע, אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁבְּתוֹכֵנוּ, אוֹ נִגְדַּל וְנַעֲצִים אֶת הַבּוֹגֶרֶת שֶׁלָּרֹב הִיא מְעַצֶּבֶת נָכוֹן וּבִמְדֻיָּק אֶת אִישִׁיּוּתֵנוּ.
לִפְעָמִים כְּדֵי לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת צָרִיךְ לְהִתְקָרֵב קֹדֶם אֶל הָאֱמֶת שֶׁל עַצְמֵנוּ. וּמִיַּלְדּוּת אָנוּ מְכַסִּים לָרֹב בִּשְׁקָרִים, שֶׁהֵם חֹסֶר בִּטָּחוֹן, אֶת עַצְמֵנוּ.
אַבְחָנָה מְדֻיֶּקֶת זֶה פִּיּוּס מְדֻיָּק בֵּינִי וּבֵין עַצְמִי. כַּאֲשֶׁר אָדָם מְפֻיָּס עִם עַצְמוֹ, הוּא מְאַבְחֵן וְרוֹאֶה אֶת חַיָּיו מִשְׁתַּקְּפִים כִּרְאִי וּפוֹתְחִים לוֹ הִזְדַּמְּנֻיּוֹת.
הִזְדַּמְּנוּת הִיא נִקְרֵאת דֶּרֶךְ, וְרֻבֵּנוּ הוֹלְכִים בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, רַק הַנּוֹפִים מִשְׁתַּנִּים שֶׁזֶּה הַהִתְבַּגְרוּת שֶׁלָּנוּ. אַךְ אֲנַחְנוּ תָּמִיד נִשָּׁאֵר בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ.
הַדֶּרֶךְ מִשְׁתַּנָּה כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹשֶׂה אַבְחָנָה מְדֻיֶּקֶת, שֶׁהוּא מֵבִין שֶׁלֹּא הַחֹמֶר קוֹנֶה אֹשֶׁר, וְהַשִּׂמְחָה נִפְתַּחַת בְּתוֹךְ אָדָם כַּאֲשֶׁר הוּא מְגַלֶּה מָה הִסְתִּיר בְּתוֹכוֹ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.
אַבְחָנָה מְדֻיֶּקֶת זֶה לְהַבִּיט בַּיְּכוֹלוֹת שֶׁלִּי וְלִצְבֹּעַ בַּיְּכוֹלוֹת שֶׁלִּי אֶת הֶעָתִיד שֶׁלִּי.
רֻבֵּנוּ מַעֲדִיפִים צֶבַע אֶחָד, כִּי רֹב הַצְּבָעִים מִיָּד יָבִיאוּ בִּקֹּרֶת שֶׁל אֲחֵרִים: זֶה צִבְעוֹנִי מִדַּי. אָז עָלֵינוּ לִלְמֹד לְהַגְדִּיר צְבָעִים שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִים בַּחַיִּים, וְלֹא לָתֵת לַסְּבִיבָה לְהַגְדִּיר צֶבַע בַּעֲבוּרֵנוּ.
כַּאֲשֶׁר הִגְדַּרְתִּי אֶת הַצְּבָעִים אֲנִי אֹמַר: הֵיכַל כָּל הַגְּוָנִים הַמִּשְׁתַּנִּים. וְזֶה הָרָצוֹן שֶׁלִּי לְהִתְחַבֵּר, מְחֻבֶּרֶת בָּרוּחָנִיּוּת.
אַבְחָנָה מְדֻיֶּקֶת זֶה לְהַאֲמִין שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת מְצִיאוּת, גַּם אִם זֶה יִקַּח זְמָן. וְלוֹמָר: הַזְּמָן הוּא צָרִיךְ לַעֲזֹר לָנוּ לִהְיוֹת מְתַקֵּן, לָכֵן נָתְנוּ לָנוּ זְמָן בַּגַּשְׁמִיּוּת שֶׁנַּגְדִּיר אֶת הַתִּקּוּן וּנְתַחֵם אוֹתוֹ לְטוֹבָתֵנוּ.
אֲנִי יוֹצֵאת אֶל תּוֹךְ הַמֶּרְחָב הַפְּנִימִי לִלְמֹד לְדַיֵּק בְּכָל אַבְחָנָה שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה וְלוֹמַר: אַבְחָנָה נְכוֹנָה הִיא תַּכְלִית הַבְּרִיאָה, אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קמט'