אשרי הפנימי
יצחק ישראל שמרון
קַמְתִּי בְּבֶהָלָה מִשְּׁנָתִי וְשָׁאַלְתִּי: הֲיִתָּכֵן שֶׁאָשְׁרִי הוּא לֹא אֲמִתִּי? וּמִיָּד אָמַרְתִּי: זֶה חֲלוֹם שֶׁחָלַמְתִּי וְאֵין בּוֹ מְצִיאוּת.
וְחָזַרְתִּי אֶל שְׁנָתִי, וּבִשְׁנָתִי רָאִיתִי כֵּיצַד אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת מִיַּלְדּוּתִי וְעַד הַיּוֹם אֶת אָשְׁרִי. וְלֹא הָיָה מָקוֹם אֶחָד שֶׁלֹּא נָגְעָה הַהֲבָנָה בִּלְהָבִין:
הֵיכָן אָשְׁרִי? וּבַחֲלוֹם רָאִיתִי אֶת עַצְמִי בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת: אָשְׁרִי לֹא בִּפְנִימִיּוּתִי. אָשְׁרִי עָזַב, וְשָׁאַלְתִּי: לְהֵיכָן?
וּבַחֲלוֹם אֲנִי רָצָה מִמָּקוֹם אֶל מָקוֹם לִשְׁאֹל: הֲאִם מִישֶׁהוּ רָאָה אֶת אָשְׁרִי? וּפָגַשְׁתִּי אֲנָשִׁים קְרוֹבִים, וּבְתִמָּהוֹן הִבִּיטוּ בִּשְׁאֵלָתִי,
וּמִיָּד אָמַרְתִּי: מִהוּ הַקָּרוֹב בֶּאֱמֶת לְהָבִין? אַךְ הִמְשַׁכְתִּי לְחַפֵּשׂ וּלְפַחֵד: הֵיכָן אָשְׁרִי? וְהָלַכְתִּי אֶל הַיָּם לְאֵינְסוֹף בִּשְׁבִיל לִשְׁאֹל:
הֵיכָן שְׁלוֹמִי? כִּי הֵבַנְתִּי שֶׁבַּיּוֹם שֶׁשְּׁלוֹמִי בְּשָׁלוֹם עִם עַצְמִי, יִהְיֶה אָשְׁרִי אֲמִתִּי וְיִתְגַּלֶּה.
וְהִמְשַׁכְתִּי אֶת זֶה הַמַּסָּע לְחַפֵּשׂ: מַדּוּעַ שֶׁהַכֹּל הוּא רָחוֹק, וּמַדּוּעַ הָרָחוֹק הוּא לֹא קָרוֹב?
וְהִמְשַׁכְתִּי בְּדַרְכִּי כַּאֲבוּדָה בְּאִי-הַפִּיּוּס שֶׁל כָּל הַכְּאֵב שֶׁכָּאַבְתִּי בְּחַיַּי. וְאֵין אָדָם שֶׁלֹּא רָאָה כֵּיצַד אֲנִי זוֹעֶקֶת: אָשְׁרִי הֵיכָן? אָשְׁרִי חֲזֹר!
וּפָגַשְׁתִּי יַלְדָה קְטָנָה בְּדַרְכִּי וְצַמוֹתֵיהָ הִזְכִּירוּ לִי אֶת צַמוֹתָי הַקְלוּעוֹת כְּמִנְהָג אִמִּי בְּכָל בֹּקֶר לְהַדֵּק חָזָק חָזָק אֶת צַמוֹתַי.
וּמְנַשֶּׁקֶת אִמִּי אֶת מִצְחִי וְאוֹמֶרֶת אַת יָפָה יַלְדָה שֶׁלִי. וּמַבִּיטָה אֲנִי בְּעֵינֶיהָ שֶׁל הַיַּלְדָּה וְאוֹמֶרֶת: הַרָאִית הֵיכָן אָשְׁרִי?
וְהֵשִׁיבָה הַיַּלְדָּה וְאָמְרָה: הֵיכָן חִפַּשְׂתְּ? אָז אָמַרְתִּי: מִסְּבִיבִי בְּכָל מָקוֹם, בְּכָל תַּהֲלִיךְ שֶׁעָשִׂיתִי מֵהַיַּלְדּוּת וְעַד הַיּוֹם.
הֵשִׁיבָה הַיַּלְדָּה: הֲאִם חִפַּשְׂתְּ בַּפְּנִימִי? וּמִיָּד שָׁאַלְתִּי: יַלְדָּה, מָה זֶה פְּנִימִי? אָז חִיְּכָה וְאָמְרָה: בְּתוֹכֵךְ, בְּתוֹךְ הַנְּשָׁמָה שֶׁלָּךְ.
הִקְשַׁבְתִּי, וְאָמְרָה הַיַּלְדָּה: בְּתוֹכֵךְ יֵשׁ גַּן גָּדוֹל עִם הַרְבֵּה מִשְׂחָקִים וְהַרְבֵּה רִגּוּשִׁים לְהִתְרַגֵּשׁ, אַךְ תִּלְמְדִי, אָמְרָה הַיַּלְדָּה, עַל הַגַּן שֶׁבְּתוֹכֵךְ.
אָמַרְתִּי לָהּ: הֲאִם אֲנִי יְכוֹלָה לְהִכָּנֵס אֶל הַגַּן שֶׁלִּי? מֻתָּר לִי? הֵשִׁיבָה הַיַּלְדָּה כַּאֲשֶׁר דְּמָעוֹת בְּעֵינֶיהָ:
מֻתָּר לָךְ לְהִכָּנֵס אֶל הַגַּן שֶׁלָּךְ שֶׁתִּהְיִי מְנֻסָּה יוֹתֵר, אַמִּיצָה יוֹתֵר וּבוֹגֶרֶת לְהָבִין שֶׁכָּל הָעוֹלָם יֵשׁ בּוֹ תַּהֲלִיךְ אֶחָד – שֶׁאָדָם יִמְצָא אֶת עַצְמוֹ,
וְאִם מָצָא – יִמְצָא אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּאוֹרוֹ הַמֵּאִיר חֲסָדִים.
וּמִיָּד אָמַרְתִּי: וְאָשְׁרִי הוּא שָׁם? הֵשִׁיבָה וְאָמְרָה: הוּא כָּאן שָׁם עָבַר. אָז אָמַרְתִּי: כֵּיצַד אַתְּ יַלְדָּה וּבוֹגֶרֶת כָּל כָּךְ?
הֵשִׁיבָה וְאָמְרָה: אַתְּ לֹא מְזַהָה, אַךְ תַּבִּיטִי יוֹתֵר קָרוֹב וְתוּכְלִי לִרְאוֹת שֶׁאֲנִי, הַיַּלְדָּה שֶׁלְּפָנַיִךְ, זוֹ הַיַּלְדָּה שֶׁהִיא חֵלֶק מִמֵּךְ וְלַיַּלְדָּה יֵשׁ שֵׁם.
אָז שָׁאַלְתִּי: מָה שְׁמֵךְ? שְׁמִי אָשְׁרֵךָ הַפְּנִימִי. אָז אָמַרְתִּי: אֶקְרָא לָךְ אָשְׁרִי כְּשֵׁם חִבָּה.
אָז מָה נַעֲשֶׂה? אָמַרְתִּי, וְהֵשִׁיבָה הַיַּלְדָּה וְאָמְרָה: נֵלֵךְ לְהָבִין אֶת כָּל סוֹדוֹת הַיְּקוּם שֶׁבַּחַיִּים. פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי מִזֶּה חֲלוֹמִי וּמִיָּד צָעַקְתִּי וְאָמַרְתִּי: אַתְּ מְאֻשֶּׁרֶת?
אָמַרְתִּי: כֵּן, שֶׁאָשְׁרִי מוּאָר בִּפְנִימִיוּת נִשְׁמָתִי. וְהִסְתַּכַּלְתִּי בְּקוּמִי עַל כָּל הַחָסֵר, וְאָמַרְתִּי: הָעִקָּר אָשְׁרִי הוּא בְּאֹשֶׁר שֶׁאֵין חָסֵר.
אָז כְּבָר לֹא חִפַּשְׂתִּי כְּבֶעָבָר יוֹתֵר אֵיפֹה חָסֵר. אָז אָמַרְתִּי: אָשְׁרִי הוּא אֹשֶׁר הַהֲבָנָה לְהָבִין שֶׁהַכֹּל מוּאָר וּמִתְגַּלֶּה מִתּוֹכִי,
שֶׁכָּל הָעוֹלָם הוּא רַק בִּשְׁבִיל שֶׁנְּקַבֵּל אֶת עַצְמֵנוּ לְמַעַן הַשָּׁלוֹם שֶׁמֵּאִיר בֶּאֱמוּנָה, וּבֶאֱמוּנָה אֲנִי מַאֲמִינָה שֶׁאָשְׁרִי תָּלוּי בְּמָה שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה מִרְצוֹנוֹתַי.
אָמֵן וְאָמֵן לַיּוֹם שֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁאָשְׁרִי תָּלוּי בְּמַעֲשַׂי.
