הַכְּלִי הַמַּעֲשִׂי הַבּוֹנֶה אֶת הָאָדָם וְנוֹתֵן תְּשׁוּבוֹת בְּחַיָּיו נִקְרָא הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי.
בִּטָּחוֹן עַצְמִי חָשׁוּב לְכָל אָדָם בְּכָל מַדְרֵגָה וּמַדְרֵגָה שֶׁעוֹלֶה, וּבְעִקָּר לְהַצְלִיחַ בִּרְצוֹנוֹתָיו בְּמַעֲשֵׂי חַיָּיו.
כֵּיצַד אֶלְמַד לְחַזֵּק אֶת הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי שֶׁחָשׁוּב הוּא? כֵּיצַד אֶלְמַד לְחַזֵּק אֶת הַבִּטָּחוֹן וְלֹא לְהֵחָלֵשׁ בְּדַרְכִּי?
מִיָּד שֶׁיָצָאתִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת עֲצוּמָה לִפְגֹּשׁ אֶת עַצְמִי בַּתַּהֲלִיךְ שֶׁנִּקְרָא: פְּנִימָה, פְּנִימִיּוּת הַדְּבָרִים שֶׁחֲבוּיִים בִּי, לָמַדְתִּי לְהַגְדִּיר בִּטָּחוֹן עַצְמִי, מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי. לְהִתְגַּבֵּר עַל מַכְשֵׁלוֹת, לִפְגֹּשׁ יְגִיעוֹת בְּדַרְכֵּנוּ זֶה לְהַתְחִיל וְלוֹמַר: צָרִיךְ כָּל אָדָם לִבְדֹּק אֶת הַכְּלִי שֶׁנִּקְרָא בִּטָּחוֹן עַצְמִי. הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי מַפְגִּישׁ אוֹתִי עִם הַמּוּכָנוּת שֶׁלִּי שֶׁהִתְפַּיַּסְתִּי עִם כָּל הַתַּהֲלִיכִים. וְלֹא תָּמִיד עֹדֶף בִּטָּחוֹן עַצְמִי מַרְאֶה עַל פִּיּוּס עַצְמִי. וְהֵבַנְתִּי שֶׁעֹדֶף הוּא מַצְבִּיעַ עַל חִסָּרוֹן בָּרָצוֹן לְהִתְפַּיֵּס עִם עַצְמִי.
בִּטָּחוֹן עַצְמִי זֶה הַקְשָׁבָה עַצְמִית. הַקְשָׁבָה עַצְמִית זֶה: אֵין דָּבָר שֶׁאֲנִי לֹא מְסֻגֶּלֶת. מְסֻגֶּלֶת זוֹ יְכֹלֶת רוּחָנִית שֶׁאוֹתָהּ מְלַמֵּד וּמְצַיֵּר בְּסִפּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים הַבַּעַל שֵׁם טוֹב שֶׁנִּתָּן כָּל חֹמֶר בְּהִתְבּוֹדְדוּת לַהֲפֹךְ הַחֹמֶר לְצוּרָה.
וְצוּרָה הִיא מַצָּב שֶׁהָרוּחָנִי מֵאִיר לִי חִזָּיוֹן, הַשְׁרָאָה וְדֶרֶךְ חֲדָשָׁה בַּחַיִּים. לָכֵן צָרִיךְ לַהֲפֹךְ כָּל מַכְשֵׁלָה לְצוּרָה רוּחָנִית וּלְדַמְיֵן בַּדִּמְיוֹן כֵּיצַד יָצַרְנוּ בְּתוֹכֵנוּ דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה וְהִתְגַּבַּרְנוּ עַל כָּל מִכְשׁוֹל בְּדַרְכֵּנוּ.
בִּטָּחוֹן עַצְמִי הוּא מַתְחִיל מִיּתֵדוֹת, מַטָּרוֹת, מָה אֲנִי רוֹצָה לְהַשִּׂיג. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְכָל אָדָם מַטָּרוֹת לְהַשִּׂיג.
בִּטָּחוֹן עַצְמִי הוּא מַגִּיעַ כַּאֲשֶׁר הָאֱמוּנָה הִיא לֹא תְּלוּיָה בְּדָבָר חָמְרִי, גַּם אִם זֶה קָשֶׁה לְהַשָּׂגָה בְּמַחֲשָׁבָה אוֹ בְּהֶסְבֵּר, בְּדִבּוּר, אַךְ הַדָּבָר נִקְרָא: הִתְעַלּוּת רוּחָנִית.
בִּטָּחוֹן עַצְמִי זֶה לִרְאוֹת בְּכָל יוֹם אֶת הַהַשְׁגָּחָה בְּדַרְכִּי, וְגַם אִם נֹאמַר: הַהַשְׁגָּחָה הִיא מֻסְתֶּרֶת, אַךְ הִיא קַיֶּמֶת.
בִּטָּחוֹן עַצְמִי זֶה לִשְׁמֹעַ וְלֹא לְהַפְנִים, לִשְׁמֹעַ וּלְשַׁנּוֹת אֶת הַמְּצִיאוּת. כָּל בְּרִיָּה שֶׁאֲנִי יוֹצֶרֶת מִתּוֹכִי הִיא הַגְדָּרָה שֶׁל בִּטָּחוֹן עַצְמִי.
בִּטָּחוֹן עַצְמִי זֶה גָּדֵר, הַגְדָּרָה שֶׁגִּדַּרְתִּי בַּגַּן הַפְּרָטִי. שֶׁאֲנִי אֶרְצֶה לִבְדֹּק כָּל תַּהֲלִיךְ בְּמַאֲמִינָה בְּעַצְמִי מִיָּד אֲנִי אֵלֵךְ אֶל הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי, וְהַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי מְצַלְצֵל כְּפַעֲמוֹן בְּדַרְכִּי וּמַזְכִּיר לִי בְּאוֹמְרוֹ בְּדַרְכִּי: יַלְדָּה, יִרְאַת הַשֵּׁם מְאִירָה לָךְ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בִּטָּחוֹן עַצְמִי, וְאַל תִּפְחֲדִי לְמַעֵט מֵאָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְאַתְּ תֹּאמְרִי: בִּטָּחוֹן עַצְמִי הוּא מֵהַהֶרְגֵּלִים שֶׁלָּמַדְתִּי מִכָּל הַשִּׁעוּרִים שֶׁהֵאִירוּ אוֹר בַּמַּחֲשָׁבָה, בַּדִּבּוּר וּבַמַּעֲשֶׂה.
וּמָה יַחֲזִיק אוֹתָךְ בְּכָל יוֹם שְׂמֵחָה?
כִּי הַשִּׂמְחָה הִיא הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי הָאֲמִתִּי, זֶה הַסּוֹד שֶׁל כָּל אָדָם. בְּלִי שִׂמְחָה אֵין בִּטָּחוֹן. תֵּצְאִי לְהָבִיא שִׂמְחָה. לֹא קוֹנִים שִׂמְחָה בִּפְרוּטָה, שִׂמְחָה יוֹצְרִים מֵהַשְׁפָּעָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְאִם תַּעֲשִׂי טוֹב, יַחֲזִירוּ לָךְ טוֹב. גַּם אִם לִפְעָמִים תִּנָּעֵל הַדֶּלֶת בְּפָנַיִךְ, תֹּאמְרִי: רָצוּ לִבְדֹּק בִּטָּחוֹן עַצְמִי שֶׁקַּיָּם בַּהַתְמָדָה.
צָרִיךְ לְהַתְמִיד בְּכָל דָּבָר שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה, וְזֶה יְצַיֵּר אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁלִּי אֶל מְקוֹר חַיּוּת וְהַגְשָׁמָה, אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קמו'