מֵהַיּוֹם בִּרְצוֹנִי לִבְדֹּק: מַדּוּעַ יֵשׁ עִכּוּב בַּתַּהֲלִיכִים שֶׁבּוֹנִים וְיוֹצְרִים אֶת חַיַּי, הַאִם בְּכָל וִכּוּחַ תֹּאמְרִי, הַקָּטָן בְּיוֹתֵר, יֵשׁ בּוֹ מְצִיאוּת שֶׁמַּקְרִינִים לְפָנֵינוּ, וְאֵיךְ אָנוּ לוֹמְדִים לִבְדֹּק אֶת עַצְמֵנוּ בְּדֶרֶךְ שֶׁל פְּשִׁיטוּת וּתְמִימוּת, מִמָּקוֹם שֶׁל דִּיּוּק? וּמֵהַיּוֹם לָמַדְתִּי שֶׁבְּכָל תַּהֲלִיךְ שֶׁבּוֹ אֲנִי נִמְצֵאת אֲנִי מְאִירָה אֶת הַכְּלִי שֶׁלִּי. וְהַשִּׁנּוּי זֶה: מְאִירָה, לֹא מְבַקֶּרֶת! לוֹקַחַת נְקֻדּוֹת אוֹר וּמְאִירָה בָּהֶם אֶת הַכְּלִי. וְדַמְיְנוּ כְּלִי שֶׁהוּא חָשׁוּךְ וּבִרְצוֹנְכֶם לְהָאִיר אוֹר בַּכְּלִי, וְזֶה בְּחִינַת אוֹר גָּדוֹל בְּמֻשְּׂגֵי הַכְּלִי.
אָז לָמְדָה הָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטָה לִבְדֹּק אֶת הַתֹּכֶן שֶׁל חַיֶּיהָ: מָה מְעַנְיֵן אוֹתָהּ? מָה מֵאִיר בְּאוֹר אֶת חַיֶּיהָ בְּשִׂמְחָה? מַדּוּעַ הִתְעוֹרְרוּ סְפֵקוֹת בְּתוֹכָהּ? הָאִם הִיא צְרִיכָה לְחַזֵּק בְּתֹכֶן אֱמוּנָתָהּ? וְכַאֲשֶׁר אֵין הִדּוּק שֶׁל אֱמוּנָה יֵשׁ סְפֵקוֹת, וְלַסְּפֵקוֹת יֵשׁ שֵׁם בְּעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה – הַמְּדַמֶּה, וְהַמְּדַמֶּה זֶה דִּמְיוֹנוֹת רַבִּים שֶׁאוֹחֲזִים בַּמַּחֲשָׁבָה. וְלָכֵן צָרִיךְ לִבְדֹּק בְּכָל יוֹם אֶת הַתֹּכֶן.
וְתֹאמַר הָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטָה: בְּכָל יוֹם יֵשׁ עֲבוֹדָה רַבָּה לְנַקּוֹת אֶת הַכְּלִי, וְיֵשׁ שֶׁיֹּאמְרוּ: פַּעַם בְּשָׁבוּעַ זֶה מַסְפִּיק, אַךְ בְּכָל יוֹם צָרִיךְ לִלְמֹד לְהִתְקָרֵב אֶל מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי.
וּבְכָל יוֹם הִתְבּוֹדְדוּת זֶה הַנִּקָּיוֹן בְּעוֹלָמֵנוּ לְהִתְקָרֵב אֶל עַצְמִי, וּמִי שֶׁקָּרוֹב אֶל עַצְמוֹ הוּא רָחוֹק מֵהַסָּפֵק, כִּי אֲנָשִׁים שֶׁרְחוֹקִים מֵעַצְמָם הֵם קְרוֹבִים לַסָּפֵק שֶׁל אֲחֵרִים, וְהַסָּפֵק שֶׁל אֲחֵרִים נוֹתֵן לָהֶם כֹּחַ וְחַיּוּת עַד שֶׁמַּאֲמִינִים לְכָל סָפֵק. וְלָכֵן יוֹדַעַת הָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטָה שֶׁמְּרִיבוֹת רַבּוֹת הֵן מַגִּיעוֹת מִסָּפֵק, אוֹ מִמָּקוֹם שֶׁל אַשְׁמָה: בִּגְלָלֵךְ, הַכֹּל בִּגְלָלֵךְ. אַךְ לָמְדָה הִיא לְהַחֲזִיק חָזָק אֶת הַכְּלִי שֶׁלָּהּ וְהִיא יוֹדַעַת שֶׁכְּלִי זֶה אוֹר, כְּלִי זֶה קְדֻשָּׁה, וּבְכָל יוֹם הִיא עֲסוּקָה לְמָרֵק אֶת הַכְּלִי כְּכֶסֶף, וְזֶה בְּחִינַת חֲסָדִים.
וְהִיא בּוֹדֶקֶת, הָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטָה, אֶת הַמָּקוֹם – הֲאִם הוּא טוֹב לָהּ, אוּלַי מַשֶּׁהוּ בַּמָּקוֹם צָרִיךְ שִׁנּוּי, אוּלַי צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ וּלְהִתְחַדֵּשׁ בִּפְרָטִים פְּרָטִיִּים בְּתוֹךְ הַבַּיִת, כִּי גַּם לֶחָדָשׁ יֵשׁ מַשְׁמָעוּת וְהִיא צְרִיכָה לְדַבֵּר אֶל הַמָּקוֹם, אִם הוּא טוֹב לָהּ. וְהַיּוֹם לָמְדָה הָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטָה שֶׁהַרְבֵּה אֲנָשִׁים חַיִּים אוֹ עוֹבְדִים בְּמַקּוֹם שֶׁהוּא מַגִּיעַ וּמֵבִיא עִמּוֹ הִתְנַגְּדֻיּוֹת, וְצָרִיךְ בְּכָל יוֹם לְנַסּוֹת וּלְשַׁנּוֹת אֶת הַמָּקוֹם, כֵּן, גַּם בַּחֲשִׁיבָה. וְאִם אֵין אֶפְשָׁרוּת לְשַׁנּוֹת מָקוֹם, תְּשַׁנִּי אוֹתוֹ בַּחֲשִׁיבָה וְאָז הוּא יִשְׁתַּנֶּה מִמֵּילָא. וְיֵשׁ שֶׁיִּשְׁאֲלוּ: מַדּוּעַ הוּא הִשְׁתַּנָּה?
רַק תָּשִׁיבִי: מַחֲשָׁבָה יוֹצֶרֶת מְצִיאוּת. וּבְוַדַּאי יִשְׁאֲלוּ: כֵּיצַד אַתְּ בּוֹנָה אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת? וְאַתְּ תְּסַפְּרִי עַל הַשְּׁאִיפָה שֶׁלָּךְ: יֵשׁ בִּי שְׁאִיפָה וּמֻתָּר לִי לִקְרֹא לָהּ עַזּוּתָא דִּקְדוּשָׁא. כֵּן, הַשְּׁאִיפָה שֶׁלִּי לִבְנוֹת בַּיִת, לְהָאִיר שְׁלוֹם בַּיִת, לִסְלֹחַ, לֶאֱהֹב, לְהוֹדוֹת וּלְהִתְבָּרֵךְ מִמְּקוֹר הַבְּרָכָה שֶׁל מֶלֶךְ הַמְּלָכִים.
וּמִיָּד יָבוֹאוּ הִתְנַגְּדֻיּוֹת, יֹאמְרוּ לָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטָה: מַדּוּעַ יֵשׁ הַסְתָּרָה? אַתְּ תִּלְמְדִי הַיּוֹם שֶׁהַסְתָּרָה מַסְתִּירָה מִמֵּךְ מַשֶּׁהוּ טוֹב שֶׁעוֹמֵד לָבוֹא. וְאִם יִשְׁאֲלוּ הָרְחוֹקִים שֶׁהֵם הַקְּרוֹבִים שֶׁלָּךְ: מַהִי הַסְתָּרָה? אָז תֹּאמְרִי לָהֶם: זֶה בְּדִיּוּק כְּמַתְּנַת יוֹם הֻלֶּדֶת שֶׁמְּבִיאִים וְלֹא אוֹמְרִים מָה יֵשׁ אוֹ מָה הֵבֵאתִי, כִּי הַסְתָּרָה זֶה צִפִּיָּה, וּמִיָּד כְּשֶׁהַהַסְתָּרָה תּוּסַר בְּכֹחַ עֲבוֹדָתֵךְ שֶׁהִתְקָרַבְתְּ אֶל הַבּוֹרֵא תִּרְאִי נִפְלָאוֹת, וְהַנִּפְלָאוֹת זֶה לְהַאֲמִין. כִּי רַק מִי שֶׁמַּאֲמִינָה בָּאֱמֶת הִיא מְקַבֶּלֶת, וְאַל תִּשְׁאֲלִי: מַדּוּעַ כֻּלָּם לֹא מַאֲמִינִים? כִּי בְּתוֹכָם הֵם מַאֲמִינִים, אַךְ לָךְ יֵשׁ תַּפְקִיד שֶׁל הַשְׁפָּעָה. תִּבְדְּקִי אִם אַתְּ מַשְׁפִּיעָה מַסְפִּיק עַל הַסְּבִיבָה שֶׁלָּךְ. כֵּן, הַבּוֹרֵא רוֹצֶה שֶׁתְּשַׁנִּי אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁל כָּל הַסּוֹבְבִים, וּבְוַדַּאי הַיּוֹם תָּבִינִי שֶׁאֵין זֶה בְּמִקְרֶה שֶׁזֶּה הוּא, זֶה שְׁכֵנֵךְ, שְׁכֵנַיִךְ וּמְבַקְּרַיִךְ בַּדֶּרֶךְ.
הַכֹּל בָּנוּי עַל-פִּי מְצִיאוּת שֶׁאַתְּ יוֹצֶרֶת בַּגִּלּוּי, גִּלּוּי זֶה מְבַקְּשִׁים מִמֵּךְ לִרְאוֹת עַד כַּמָּה אַתְּ מְגַלָּה אֶת עַצְמֵךְ בַּמַּעֲשִׂים שֶׁלָּךְ, בְּמָה שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת. אַל תֹּאמְרִי: הַזְּמָן שֶׁלִּי כָּעֵת מֻקְדָּשׁ לִדְבָרִים אֲחֵרִים, תַּקְדִּישִׁי אוֹתוֹ אֶל הַגִּלּוּי שֶׁלָּךְ. וּכְכָל שֶׁתִּתְמַקְּדִי יוֹתֵר בַּצּוּרָה וּפָחוֹת בַּחֹמֶר, אַתְּ תִּרְאִי נִסִּים וְנִפְלָאוֹת. וְתִבְדְּקִי אִם יוֹתֵר הִשְׁקַעְתְּ מַחֲשָׁבָה בַּחֹמֶר, כִּי אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁחֹמֶר זֶה גַּשְׁמִיּוּת וְהַצּוּרָה הִיא מִשְׁתַּנָּה. וּמִשֶּׁתִּתְחַבְּרִי אֶל הָרוּחָנִיּוּת שֶׁבָּךְ, כֻּלָּם יִרְאוּ אֶת הָאוֹר שֶׁיּוֹצֵא מֵהַכְּלִי.
מַדּוּעַ מַגִּיעִים עִכּוּבִים? מָה אֲנִי פּוֹעֶלֶת אוֹ לֹא עוֹשָׂה בְּסֵדֶר? יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהָרָצוֹן שֶׁלִּי וְהַיְּכֹלֶת שֶׁלִּי הֵם בַּהִתְנַגְּדוּת. מִצַּד אֶחָד רוֹצָה, מִצַּד שֵׁנִי אֵין לִי יְכֹלֶת. קוּמִי וְתַחְשְׁבִי אֵיךְ לְהוֹצִיא אֶת הָרָצוֹן. מָה שֶׁמֵּנִיעַ אֶת הָרָצוֹן, זֶה הַיְּכֹלֶת. וְכֻלָּנוּ מְבַטְּלִים אֶת הַיְּכֹלֶת. קָשֶׁה, זֶה לֹא פָּשׁוּט, אֲנִי רוֹצָה אֲבָל זֶה לֹא הוֹלֵךְ, אֵין לִי זְמָן. אֲבָל מִמֵּילָא תָּבִינִי שֶׁכְּכָל שֶׁתְּצַמְצְמִי אֶת עַצְמֵךְ גַּם מִבְּחִינָה שֶׁל חֹמֶר, גַּשְׁמִיּוּת, הַבּוֹרֵא יַשְׁפִּיעַ עָלֶיךָ בְּחִינַת פִּי שְׁתַיִם. וְצִמְצוּם הוּא לְשֵׁם הִתְגַּלּוּת. כִּי מָה שֶׁמִּצְטַמְצֵם הוּא מִתְרַחֵב, וְתִשְׁאֲלִי בְּכָל יוֹם: זֶה הַתִּקּוּן שֶׁלִּי, אֵיךְ אֲנִי מְשַׁנָּה אוֹתוֹ לְהַשָּׂגָה? אָז אַתְּ קָמָה בַּבֹּקֶר מִמָּחָר וְאַתְּ אוֹמֶרֶת: הַהַשָּׂגָה שֶׁלִּי זֶה לְהַשִּׂיג בְּיוֹתֵר אַהֲבַת הַבּוֹרֵא. וְאֵין בִּי פַּחַד לְתַקֵּן. וְגַם אִם יָבוֹאוּ יָמִים לֹא קַלִּים וּבְוַדַּאי תִּצְטָרְכִי גַּם צִמְצוּם כְּאִשָּׁה פְּשׁוּטָה, הָרָצוֹן וְהַיְּכֹלֶת שֶׁלָּךְ הֵם שֶׁיָּאִירוּ אֶת דַּרְכֵּךְ. וְאַתְּ תֹּאמְרִי: נָעִים מְאוֹד, שְׁמִי אוֹר, וְהַכְּלִי זֶה הָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטָה. וְיִשְׁאֲלוּ אוֹתָךְ: מָה אַתְּ אוֹהֶבֶת בַּחַיִּים? אָז תֹּאמְרִי: בְּעִקָּר אֶת הַצּוּרָה וְאֶת הַגִּלּוּי שֶׁל הַצּוּרָה. וּמִיָּד תִּרְאִי אֶת הַהַשְׁפָּעָה, וְכֻלָּם יַתְחִילוּ לְהַאֲמִין לִדְבָרַיִךְ. וְאֵין הַסְתָּרָה יוֹתֵר שֶׁל הָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטָה, כִּי הִיא מְגַלָּה אֶת הַשְּׁאִיפָה שֶׁלָּהּ מֵהַמָּקוֹם שֶׁהִיא מַשְׁפִּיעָה. נָעִים מְאוֹד, אֲנִי כְּלִי הַמְּאִירָה שָׁלוֹם מֵהַתֹּכֶן הַפְּנִימִי. מַגִּיעַ לָךְ לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת, כִּי בָּדַקְתְּ בְּכָל יוֹם אֶת הָרָצוֹן שֶׁלָּךְ, אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קיא'
