הֵבַנְתִּי הַיּוֹם שֶׁאֱמוּנָה נִקְרֵאת בִּטָּחוֹן עַצְמִי, אֲנִי מוֹדָה שֶׁבְּיָמִים אֵלּוּ יֵשׁ בִּי חֹסֶר וַדָּאוּת. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי מִתְנַהֶלֶת וּמְנֹהֶלֶת עַל יְדֵי הַפְּחָדִים, יוֹדַעַת וְאוֹמֶרֶת שֶׁהַכֹּל נוֹבֵעַ מֵחֹסֶר הַבִּטָּחוֹן שֶׁבְּעַצְמִי.
וְהַיּוֹם אֲנִי נִגֶּשֶׁת אֶל הָרְאִי הַפְּנִימִי לְהַבִּיט בְּעַצְמִי, אֲנִי מוּכָנָה הַיּוֹם לִשְׁמֹעַ כֵּיצַד אֲנִי מְשַׁנָּה בְּמוּדָעוּת פְּנִימִית אֶת אוֹתָן הַחֲסִימוֹת.
הֵבַנְתִּי שֶׁלָּרֹב הִתְנַהַלְתִּי וְנִהַלְתִּי אֶת חַיַּי מִתּוֹךְ הַיַּלְדָּה שֶׁבִּי, הַיַּלְדָּה שֶׁרוֹצָה לְהַרְגִּישׁ, לְקַבֵּל, לֶאֱהֹב, לִהְיוֹת. וּבְעוֹדִי עוֹמֶדֶת לְיַד הָרְאִי הִבְטַחְתִּי לְעַצְמִי שֶׁאֲנִי לֹא חוֹזֶרֶת אֶל אוֹתָם הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם בִּקַּרְתִּי וּפָעַלְתִּי מִתּוֹךְ הַיַּלְדָּה.
וְאָמַרְתִּי שֶׁהַכֹּל מַתְחִיל בַּיּוֹם שֶׁתַּגִּידִי רַק לְעַצְמֵךְ לֹא לַאֲחֵרִים: הִתְפַּיַּסְתִּי וְהִשְׁלַמְתִּי עִם עַצְמִי.
הַיּוֹם אֲנִי מֵבִינָה שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת לַעֲשׂוֹת תַּהֲלִיךְ שֶׁל הִתְפַּיְּסוּת בֵּינִי וּבֵין עַצְמִי וְאָמַרְתִּי: הַיּוֹם אֲנִי מְחַבֶּקֶת חָזָק אֶת עַצְמִי. וְקִבַּלְתִּי תְּשׁוּבָה רִאשׁוֹנָה מִתּוֹךְ מָה שֶׁרָאִיתִי וְסֵרַבְתִּי לְהוֹדוֹת. וְהַתְּשׁוּבָה לֹא אָהַבְתְּ מַסְפִּיק אֶת עַצְמֵךְ ! אֲנִי מוֹדָה.
הַפְּחָדִים שֶׁלָּךְ הִגִּיעוּ לָרֹב מֵחֹסֶר אַהֲבָה עַצְמִית לָכֵן תָּמִיד הָיִיתְ בְּרָצוֹן לְרַצּוֹת, בְּרָצוֹן לְהָבִין אֶת הָאֲחֵרִים וּפָחוֹת לְקַבֵּל אֶת עַצְמֵךְ. אֵיפֹה הָיִיתִי שָׁנִים? מָה עָשִׂיתִי שָׁנִים? הָיִיתִי שׁוֹמַעַת, שׁוֹתֶקֶת וְלֹא יוֹדַעַת אֶת הַהַגְדָּרָה הַנְּכוֹנָה. הִתְחַבֵּאתִי, שִׂחַקְתִּי עִם הַיַּלְדָּה שֶׁבִּי מַחֲבוֹאִים. הִתְחַבֵּאתִי כִּי פָּחַדְתִּי לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב, פָּחַדְתִּי גַּם מִלֹּא, לִשְׁמֹעַ לֹא.
הַיּוֹם אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁבִּטָּחוֹן עַצְמִי מַתְחִיל בְּזֶה שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת בְּכָל יוֹם: מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי, מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי זֶה הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי.
הַיּוֹם בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת אֲנִי לוֹמֶדֶת לְשַׁדֵּר בִּטָּחוֹן. אֵיךְ?
אֱמוּנָה בְּמַאֲמִינָה, אֱמוּנָה שֶׁאֲנִי חֲזָקָה, אֱמוּנָה שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה, אֱמוּנָה שֶׁמַּגִּיעַ לִי, אֱמוּנָה שֶׁמַּשְׁגִּיחִים וּמַרְאִים לִי סִימָנִים מִשָּׁמַיִם.
וְהַיּוֹם הִלְבַּשְׁתִּי עַל עַצְמִי בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַלְבָּשָׁה שֶׁל בֶּגֶד אֶת הַמֻּשָּׂג "אֹמֶץ" אָז אֲנִי מֵבִינָה הַיּוֹם שֶׁאֲנִי צְרִיכָה אֹמֶץ, וְכָךְ אֲנִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי: אֹמֶץ וְלֹא פַּחַד.
וּכְכָל שֶׁתִּתְקָרְבִי לַשִּׁנּוּי עִם הָאֹמֶץ אַתְּ תִּרְאִי אֶת הַשִּׁנּוּי, וְתָמִיד תִּזְכְּרִי שֶׁמִּשָּׁמַיִם שׁוֹלְחִים לָךְ אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁל חַיַּיִךְ בִּכְדֵי שֶׁאֲנִי אֶעֱשֶׂה תַּהֲלִיךְ הַאִם אֲנִי רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה לְעַצְמִי.
הֶחְלַטְתִּי שֶׁאֲנִי מִתְקָרֶבֶת אֶל עַצְמִי, עוֹשָׂה תַּהֲלִיךְ מֻתָּר וּמְיֻתָּר – עוֹד לִפְנֵי שֶׁאֲנִי שׁוֹמַעַת אֲנִי אוֹמֶרֶת: מְיֻתָּר.
אֲנִי מֵבִינָה הַיּוֹם שֶׁיֵּשׁ בִּי מֵעֵין חֶדֶר קָטָן, חֶדֶר שֶׁנִּקְרָא: חָלָל פְּנִימִי, וְלֹא כָּל דָּבָר שֶׁנִּכְנָס מְיֻתָּר, כָּךְ אֲנִי מַגְדִּירָה הַיּוֹם.
הַכֹּל מַתְחִיל מֵחֲשִׁיבָה נְכוֹנָה וְאִם אֲנִי אֶחְשֹׁב נָכוֹן וְאַגְדִּיר נָכוֹן אָז גַּם אֲנִי אֲדַבֵּר דִּבּוּר נָכוֹן, וְלָרֹב אֲנִי אוֹמֶרֶת מָתַי תֵּדְעִי שֶׁעָשִׂיתְ שִׁנּוּי? שֶׁתְּדַבְּרִי בְּלִי לְפַחֵד עַל מִי שֶׁאַתְּ, עַל מָה שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת וּמָה שֶׁאַתְּ רוֹצָה לִהְיוֹת וְזֶה יַרְאֶה לָךְ אֶת הַדֶּלֶת הַבָּאָה שֶׁתִּפָּתַח עוֹד בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה.
קִבַּלְתִּי אֹמֶץ לוֹמַר מְיֻתָּר, לָקַחְתִּי אֱמוּנָה שֶׁלֶּאֱהֹב אֶת עַצְמִי זֶה הַשִּׁנּוּי שֶׁמַּגִּיעַ בְּאֵלּוּ הַיָּמִים.
נָעִים מְאֹד, קוֹרְאִים לִי אֱמוּנָה חֲדָשָׁה וְהָאֱמוּנָה אָמְרָה צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁמַּגִּיעַ לִי, כִּי הַכֹּל מַתְחִיל בְּאוֹתָהּ נְקֻדָּה, וְקָרָאתִי לָהּ נְקֻדָּה פְּנִימִית שֶׁל בִּטָּחוֹן עַצְמִי, אָמֵן וְאָמֵן.
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה רסז'