וְלָמַדְתִּי שֶׁהִתְבּוֹדְדוּת זֶה צֹרֶךְ קִיּוּמִי, וּמַהוּ צֹרֶךְ קִיּוּמִי? אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְזֶה בְּחִינַת צֹרֶךְ לַגּוּף הַגַּשְׁמִי.
שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטָה אֶת עַצְמָהּ: הָאִם חָסֵר לָךְ צֹרֶךְ רוּחָנִי? שֶׁיְּמַלֵּא, שֶׁתִּתְמַלְּאִי, שֶׁתָּחוּשִׁי בִּנְשִׁימָה, נְשָׁמָה, שֶׁל הֲקַלָּה שֶׁאַתְּ מִתְקָרֶבֶת אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אַתְּ מַכִּירָה אֶת עַצְמֵךְ בְּהִתְבּוֹדְדוּת וּמְנַקָּה אֶת עַצְמֵךְ.
וְהָאִשָּׁה תֹּאמַר: אֵין זֶה פָּשׁוּט לְהִתְבּוֹדֵד, כִּי הַצֹּרֶךְ הַקִּיּוּמִי הוּא מֵעַל הַצֹּרֶךְ הָרוּחָנִי, וּמִכָּאן מַתְחִילִים מַאֲבָקִים פְּנִימִיִּים בֵּין הָרוּחָנִי וּבֵין הַגַּשְׁמִי. וְהִיא שׁוֹמַעַת הַרְבֵּה: תַּעֲשִׂי מָה שֶׁטּוֹב לָךְ בֶּאֱמֶת. וּמָה שֶׁטּוֹב לִי בֶּאֱמֶת הוּא טוֹב לַנְּשָׁמָה, לֹא יוֹתֵר.
וְרָצָה הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לְקָרֵב אֶת הָאָדָם לְהִתְבּוֹדְדוּת, וְנָתַן הִתְבּוֹדְדוּת לָאָדָם הַקְּצָרָה בְּיוֹתֵר מִכָּל הַזְּמַנִּים. מַהִי הַהִתְבּוֹדְדוּת הַקְּצָרָה בְּיוֹתֵר שֶׁאֵין הַזְּמָן יָכוֹל לְהָכִילוֹ? וְתֹאמַר הָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטָה: הַהִתְבּוֹדְדוּת הַקְּצָרָה בְּיוֹתֵר זֶה עֲצִימַת הָעֵינַיִם: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד", וְכָאן הִיא רָאֲתָה אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁמְּאִירָה בְּתוֹכָהּ. וּבְוַדַּאי שֶׁזֶּה לֹא מַסְפִּיק, כִּי יֵשׁ צֹרֶךְ רוּחָנִי שֶׁל נְשִׁימָה וּנְשָׁמָה, אָז לָכֵן נָתַן הַבּוֹרֵא אֶת הַלַּיְלָה טוֹב, שֶׁזֶּהוּ זְמַן הִתְבּוֹדְדוּת בֵּין הַנְּשָׁמָה לְבֵין הַגּוּף. אַךְ זֶה בְּיוֹתֵר הַהִתְבּוֹדְדוּת לַנְּשָׁמָה, כִּי הָאָדָם מְעַיֵּף אֶת הַגּוּף. אָז בִּקְּשָׁה הַנְּשָׁמָה מֵהַבּוֹרֵא מִלּוּי שֶׁל אוֹר לְהִתְמַלְּאוּת לְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל הַבֹּקֶר שֶׁיָּבוֹא. אָז יֵשׁ שֶׁיֹּאמְרוּ: אִם כֵּן, לִי מַסְפִּיק לְהִתְבּוֹדֵד בִּשְׁנָתִי. וּמִיָּד הָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטָה תֹּאמַר: הִתְבּוֹדְדוּת זוֹ הִיא לְשֵׁם חַיּוּת הַנְּשָׁמָה וְהַגּוּף, וְרַק הַנְּשָׁמָה, חֵלֶק אֱלֹהַ מִמַּעַל, מְקַבֶּלֶת וּמְאִירָה אֶת עַצְמָהּ. וְכָךְ הַגּוּף נָח מֵהֶרְגְּלֵי וְצָרְכֵי הַיּוֹם הָעֲמוּסִים הַמַּעֲמִיסִים שֶׁהוּא רָגִיל, שֶׁאָנוּ רְגִילִים וְשֶׁאָנוּ בָּאנוּ לְתַקֵּן בְּזֶה הָעוֹלָם שֶׁנִּקְרָא עֲשִׂיָּה.
אַךְ יָדְעָה הָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטָה שֶׁאֶת מָה שֶׁהִיא תָּכִין לִפְנֵי הַנְּסִיעָה, כָּךְ הִיא קָרְאָה לַנְּשָׁמָה שֶׁלָּהּ, הִיא נוֹסַעַת לְהָבִיא אוֹרוֹת רְחוֹקִים. אַךְ יָדְעָה לְצַיֵּד אֶת הַנְּשָׁמָה שֶׁלָּהּ בְּצֵידָה לַדֶּרֶךְ: שֶׁתַּחְזְרִי מִשָּׁם, תַּחְזִירִי מִשָּׁם אֶת זֶה בְּחִינַת הַהִתְעוֹרְרוּת. וּפָקַחְתִּי אֶת עֵינַי וּבִקַּשְׁתִּי לִשְׁמֹעַ מַהִי הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל הָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטָה, וְהֵבַנְתִּי מַהוּ תִּקּוּנִי בָּאִחוּד, אַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.
אָז לַיְלָה טוֹב, מְחַכָּה לָךְ הִתְעוֹרְרוּת, וְאָז תֹּאמְרִי: מֻפְלָאָה שֶׁתָּבוֹא, אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קכה'
