מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַדְנוּ נָתְנוּ לָנוּ כֵּלִים לַחֲשֹׁב בְּהִגָּיוֹן. לֹא הִגְדִּירוּ לָנוּ בְּתַהֲלִיךְ הַצְּמִיחָה מֵהַיַּלְדּוּת אֶת הַמֻּשָּׂג אֱמוּנָה וְרוּחָנִיּוּת. כָּל תַּהֲלִיךְ הַצְּמִיחָה הָיָה מֻגְדָּר בְּהַגְדָּרוֹת שֶׁל הִגָּיוֹן, שֶׁל דְּבָרִים מַעֲשִׂיִּים, גַּשְׁמִיִים. יָצַרְנוּ תְּלוּת נַפְשִׁית, כַּלְכָּלִית וְחֶבְרָתִית בַּמֻּשָּׂג שֶׁנִּקְרָא הִגָּיוֹן. וְכַאֲשֶׁר אֲנִי מְבַטֶּלֶת אֶת הַהִגָּיוֹן בַּהִסְתַּכְּלוּת הַחֶבְרָתִית אֲנִי נִקְרֵאת לֹא יַצִּיבָה אוֹ מְעֻרְעֶרֶת. לָכֵן רֻבֵּנוּ מְחַפְּשִׂים בַּהִגָּיוֹן אֲחִיזָה. אֲנִי בְּמַיִם עֲמֻקִּים, אַךְ תָּמִיד אֶאֱחֹז בַּמַּעֲקֶה שֶׁל הַהִגָּיוֹן. הַהִגָּיוֹן נִמְשַׁל לַחֲבֵרוּת שֶׁמּוֹבִילָה אֶת הָאָדָם לִטְעוֹת לֹא פַּעַם בְּדַרְכּוֹ. לָמָּה? כִּי בְּתוֹךְ הַהִגָּיוֹן אֵין אֶפְשָׁרוּת לִתְחוּשַׁת הַלֵּב. בַּהִגָּיוֹן נִרְאֶה לִי, וּבַתְּחוּשָׁה זֶה מַשֶּׁהוּ אַחֵר. לָכֵן לְאַחַר שֶׁגָּדַלְנוּ בַּהִגָּיוֹן בְּתוֹךְ אִי-שָׁלוֹם פְּנִימִי שֶׁל הִגָּיוֹן, נִדְרַשְׁנוּ הַיּוֹם בַּתַּהֲלִיךְ הָרוּחָנִי לִבְנוֹת גֶּשֶׁר צַר מְאוֹד. לָכֵן אָמַר רַבֵּנוּ: וְהָעִקָּר לֹא לְפַחֵד כְּלָל. מַדּוּעַ? כִּי הַגֶּשֶׁר צַר מְאוֹד, בַּהִגָּיוֹן – אַתְּ תִּפְּלִי מֵהַגֶּשֶׁר, יִקְרֶה לָךְ אָסוֹן, אַךְ בָּאֱמוּנָה – וְהָעִקָּר לֹא לְפַחֵד כְּלָל.
וְשָׁמַעְתִּי קוֹל: מִי מוּכָן לַעֲבֹר כָּעֵת עַל הַגֶּשֶׁר צַר מְאוֹד? וְרָאִיתִי בְּדִמְיוֹנִי תּוֹרִים אֲרֻכִּים לִפְנֵי הַגֶּשֶׁר. אַךְ כְּשֶׁהִגַּעְתִּי אֶל הַגֶּשֶׁר, הַתּוֹר הַיְּחִידִי הוּא בֵּינִי וּבֵין הַהִגָּיוֹן: לַעֲבֹר אוֹ לֹא לַעֲבֹר? אָז נֶעֱמַדְתִּי. מִסְפַּר תִּקּוּנִים. וַאֲנִי מְחַכָּה. לַעֲבֹר אוֹ לֹא לַעֲבֹר.
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קסא'
