הרגלי העומס
יצחק ישראל שמרון
אֲנָשִׁים רַבִּים שׁוֹאֲלִים לָרֹב אֶת עַצְמָם וּפָחוֹת אֶת הָאֲחֵרִים: מָה זֶה עֹמֶס? כֵּיצַד מִתְבַּטֵּא הַדָּבָר בְּחַיֵּי יוֹם יוֹם? הָאִם הָעֹמֶס בְּחַיֵּינוּ נִקְרָא שִׁגְרָה?
הָאִם הָעֹמֶס הוּא חֵלֶק מִכָּל נְקֻדָּה שֶׁל חַיֵּינוּ מִיַּלְדּוּת וְעַד בַּגְרוּת וְהִזְדַּקְּנוּת? מַדּוּעַ הָעֹמֶס מַצְלִיחַ לְהַעֲלוֹת בְּכָל יוֹם וּלְכָל אָדָם אֵיזֶה שֶׁהוּא מֵצִיף רִגְשִׁי?
הָאִם הָעֹמֶס, כָּךְ אָמַרְתִּי, יָכוֹל לְהִתְנַתֵּק מִשִּׁגְרַת הַחַיִּים?
אָז יָצָאתִי לִבְדֹּק: מֵהֵיכָן מַגִּיעַ הָעֹמֶס בְּעִקָּר אֶצְלִי וּפָחוֹת מֵאֲחֵרִים, וּמַדּוּעַ אֲנִי מַתְחִילָה לִבְדֹּק אֶצְלִי?
כִּי בְּדִיעֲבַד אֲנִי מְגַלָּה שֶׁרֹב הָעֹמֶס מַגִּיעַ מֵאֲנָשִׁים שֶׁקְּרוֹבִים אֵלַי, שֶׁמַּעֲמִיסִים אֶת עֹמֶס חַיֵּיהֶם בְּשִׁגְרַת הַחַיִּים שֶׁל: מָה יִהְיֶה?
כָּל מָה שֶׁיִּהְיֶה הוּא חַיָּב לִהְיוֹת, אַךְ צָרִיךְ לְקַבֵּל אֶת מַה שֶׁיִּהְיֶה, וְצָרִיךְ לוֹמַר בְּהֶתְאֵם לַמַּדְרֵגָה הָרוּחָנִית שֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת:
הֲרֵינִי מְקַבֶּלֶת אֶת מָה שֶׁיִּהְיֶה וְעָתִיד לִהְיוֹת בִּבְרָכָה גְּמוּרָה.
בְּכָל יוֹם אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְפַנּוֹת אֶת הָעֹמֶס בְּהִתְבּוֹדְדוּת מִתּוֹכֵנוּ, וְנַגְדִּיר אֶת הָעֹמֶס מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת,
כֵּיצַד אֲנִי מְנַסָּה בְּכָל כֹּחִי לִפְתֹּר אֶת כָּל בַּעֲיוֹתֵיהֶם שֶׁל אוֹהֲבַי הַקְּרוֹבִים.
אָז לָמַדְתִּי שֶׁמַּחֲשָׁבָה הִיא מַחֲשָׁבָה, וְגַם אֶת הַמַּחֲשָׁבָה צָרִיךְ לִשְׁמֹר, כִּי מַחֲשָׁבָה כַּאֲשֶׁר הִיא בְּצִמְצוּם הִיא מַצְלִיחָה לְהוֹצִיא דְּבָרִים אֶל הַפֹּעַל.
וְרֻבֵּנוּ חוֹשְׁבִים יוֹתֵר מִמָּה שֶׁמְּסֻגָּלִים לַעֲשׂוֹת בַּפֹּעַל.
אָז לְהוֹרִיד אֶת הָעֹמֶס מֵהַמַּחֲשָׁבָה, וְאָז מִיָּד נֵלֵךְ אֶל הָעֹמֶס הַבָּא שֶׁזֶּה הַדִּבּוּר. כִּי לְדַבֵּר הַרְבֵּה זֶה רַק לְעַיֵּף אֶת הַגּוּף,
וְשֶׁמְּדַבְּרִים הַרְבֵּה אָז הַקְּרוֹבִים מִתְרַחֲקִים וְאָז אֲנִי נִשְׁאֶרֶת עִם הָעֹמֶס.
מַדּוּעַ אֲנִי לְבַד? הָאִם יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאוֹהֲבִים אוֹ שֶׁיֹּאהָבוּ אוֹתִי בְּזֶה הָעוֹלָם? וּמִיָּד אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁנָּטְשׁוּ אוֹתִי, עָזְבוּ אוֹתִי,
כִּי בְּסַךְ הַכֹּל רָצִיתִי שֶׁמִּישֶׁהוּ יֹאחַז וִיחַבֵּק בִּמְעַט הָעֹמֶס שֶׁלִּי.
אָז צָרִיךְ לִשְׁתֹּק שֶׁבָּא הָעֹמֶס, וּלְצַמְצֵם אֶת הַדִּבּוּר עַד לְתַעֲנִית דִּבּוּר, וּלְהִתְרַכֵּז בְּמַחֲשָׁבָה חִיּוּבִית מֵהַטּוֹב שֶׁיֵּצֵא מֵאוֹתָהּ מְצִיאוּת שֶׁיִּהְיֶה טוֹב,
וְלֹא: מָה יִהְיֶה? אֵיךְ יִהְיֶה?
בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים חָיִיתִי בְּיַלְדּוּתִי, הִתְבַּגְּרוּתִי, בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ הוֹרַי אָמְרוּ בְּכָל יוֹם: מָה יִהְיֶה? וְלֹא: בֹּקֶר טוֹב, בִּתִּי. וְאָסַפְתִּי בְּכָל יוֹם הַרְבֵּה "מָה יִהְיֶה",
וְשֶׁהִגַּעְתִּי לְעַצְמָאוּת הָיִיתִי רְווּיָה בְּ"מָה יִהְיֶה" וְ"אֵיךְ יִהְיֶה", אָז כָּל מָה שֶׁרָצִיתִי לִבְנוֹת מִיָּד שָׁאַלְתִּי: מָה יִהְיֶה? וְלֹא נָתַתִּי הִזְדַּמְנוּת לַדָּבָר לָקוּם, לְהִתְחַדֵּשׁ,
לְהִתְפָּאֵר בְּיָפְיוֹ בְּחַיַּי. אֶת הַכֹּל הִגְדַּרְתִּי בְּ"מָה יִהְיֶה", "אֵיךְ יִהְיֶה", וּמִשֶּׁהִתְעוֹרַרְתִּי לְהָבִין שֶׁ"מָּה יִהְיֶה" זֶה עֹמֶס בְּחַיַּי, בָּכִיתִי הַרְבֵּה,
כִּי הָיִיתִי צְרִיכָה לְהִפָּרֵד מֵהַהֶרְגֵּל הַקָּשֶׁה, כִּי גַּם כְּשֶׁאָכַלְתִּי וְשָׂבַעְתִּי אָמַרְתִּי: מָה יִהְיֶה אִם אֶהְיֶה רְעֵבָה?
וְעַל כָּל דָּבָר הִתְרַגַּלְתִּי שֶׁיִּהְיֶה וְלֹא יָבוֹא "מָה יִהְיֶה", וּמִיָּד יָצָאתִי לְהָבִין שֶׁהָעֹמֶס מַגִּיעַ מִמַּחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת וְדִבּוּר בִּלְתִּי פּוֹסֵק,
וְהִנַּחְתִּי לַכֹּל בַּכֹּל מִכֹּל לִקְרוֹת, שִׁחְרַרְתִּי מִתּוֹכִי אֶת כָּל הָאֲחִיזָה שֶׁאָחַזְתִּי כִּי רָצִיתִי לִהְיוֹת בִּשְׁלִיטָה. וּמִיָּד שֶׁשִּׁחְרַרְתִּי הִרְגַּשְׁתִּי הֲקַלָּה.
אָז שָׁאֲלוּ אוֹתִי: מָה מֻנָּח כָּעֵת בְּמַחְשְׁבוֹתַיִךְ, בְּדִבּוּרֵךְ, בְּלִבֵּךְ שֶׁאֵין "מָה יִהְיֶה"?
חִיַּכְתִּי וְאָמַרְתִּי: הַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. וְהֶעֱבַרְתִּי אֵלָיו, אֶל הַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, אֶת הַבְּרָכָה.
וְאָמַרְתִּי: הֲרֵינִי מוֹסֶרֶת אֶת כָּל הַתְּנוּעוֹת שֶׁלִּי, שֶׁלִּי וְשֶׁל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי, לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִיָּד חָזַרְתִּי לִהְיוֹת הַיַּלְדָּה שֶׁאַבָּא אוֹחֵז בְּיָדוֹ אֶל דֶּרֶךְ בְּטוּחָה.
וְהַיּוֹם אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַבָּא בְּוַדַּאי דּוֹאֵג בְּיוֹתֵר לְבִתּוֹ, אָז אֵין צֹרֶךְ לִשְׁאֹל אֶת אַבָּא מָה יִהְיֶה, כִּי אַבָּא יוֹדֵעַ הַכֹּל מָה טוֹב לְבִתּוֹ.
אַךְ אַבָּא תָּמִיד אוֹמֵר: שֶׁתִּגְדְּלִי תָּבִינִי שֶׁכָּל מָה שֶׁעָשִׂיתִי בִּשְׁבִילֵךְ הוּא רַק לְטוֹבָתֵךְ, וַאֲנִי אָמַרְתִּי: הַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה צד'
