כֵּיצַד בְּדַרְכִּי אֲנִי לוֹמֶדֶת לְהַכִּיר אֶת נִשְׁמָתִי שֶׁחֲבוּיָה בְּאֵין-סוֹף הַכְּחָשׁוֹת, לִפְעָמִים פְּחָדִים וְלִפְעָמִים חֲרָדוֹת? כֵּיצַד נִתָּן לְהַכִּיר אֶת עַצְמִי וּלְהָשִׁיב אֶת הַחֶלֶק הַשָּׁלֵם בְּתוֹכִי אֶל גִּלּוּי נָכוֹן?
וְהַהַשְׁלָמָה נַעֲשֵׂית דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה שֶׁמִּמֶּנָּה אֲנִי מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי.
אָז שָׁלוֹם לָאֱמוּנָה שֶׁאוֹתָהּ אֲנִי מְדַמְיֶנֶת כְּכֶתֶר מֵעַל רֹאשִׁי. הָאֱמוּנָה הִיא חֵלֶק בִּלְתִּי שָׁלֵם בְּכָל תִּקּוּנֵנוּ. כִּי לְעוֹלָם לֹא נוּכַל לְחַבֵּר אֶל כֶּתֶר הַמְּצִיאוּת הֲבָנָה וְקִיּוּם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וּבְכָל מַהֲלַךְ חַיֵּינוּ אֲנַחְנוּ מִתְקָרְבִים וּמִתְרַחֲקִים אֶל עַצְמֵנוּ, אֲבָל שֹׁרֶשׁ הַהִתְקָרְבוּת הוּא הָאֱמוּנָה. בְּכָל יוֹם שֶׁמַּתְחִיל אֲנִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי אֶת הַמִּשְׁפָּט שֶׁדַּרְכּוֹ אֲנִי אֶפְתַּח לִי אֶת שַׁעֲרֵי הַדֶּרֶךְ: תַּאֲמִינִי בְּעַצְמֵךְ וְתִרְאִי לְאָן אַתְּ מַגִּיעָה. רֹב הַמַּכְשֵׁלוֹת שֶׁמַּגִּיעוֹת לַאֲנָשִׁים הֵן בְּדֶרֶךְ הָאִי-הִתְקָרְבוּת וְהָאֱמוּנָה בְּעַצְמָם. כַּמָּה פְּעָמִים אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: אֶת זֶה אֲנִי לֹא מְסֻגֶּלֶת, אֲבָל אִם יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה אָז לַכֹּל אֲנִי מְסֻגֶּלֶת. לָכֵן הַמֶּרְחָק בֵּינִי וּבֵין הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא הַמֶּרְחָק בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי. כִּי כָּל הַהַסְתָּרוֹת הֵן בְּתוֹכִי וְאֵלּוּ הַהַסְתָּרוֹת שֶׁל עֹמֶס פְּנִימִי שֶׁמֵּהֶן קָשֶׁה לִי לִרְאוֹת אֶת הַהִתְחַבְּרוּת לָאוֹצָר שֶׁטָּמוּן בְּנִשְׁמָתִי. שָׁמַעְתִּי בְּדַרְכִּי: תֹּאהֲבִי אֶת עַצְמֵךְ, וְתָמִיד חָשַׁבְתִּי שֶׁלֶּאֱהֹב אֶת עַצְמִי זֶה הַהִתְחַבְּרוּת אֶל מַעֲשֵׂה הָרָצוֹן הַגַּשְׁמִי. וְרָאִיתִי שֶׁלֹּא כָּךְ הַדָּבָר, כִּי תֹּאהֲבִי אֶת עַצְמֵךְ זֶה לְהִתְחַבֵּר לָרְצוֹנוֹת שֶׁהֵם טוֹבִים בַּעֲבוּרִי וְחֵלֶק מִתּוֹךְ הָרָצוֹן לִהְיוֹת שָׁלֵם וּלְהִתְחַבֵּר לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהַיּוֹם אֲנִי מְטַפֶּלֶת בַּדִּמּוּי הָעַצְמִי דֶּרֶךְ הַעֲנָקַת אוֹר הָאֱמוּנָה, לְחַזֵּק אֶת הַבִּטָּחוֹן וְאֶת הָרָצוֹן.
וְכַאֲשֶׁר אֲנִי אֶפְגֹּשׁ בְּדַרְכִּי אֲנָשִׁים, אֲנִי אֶלְמַד לְזַהוֹת וְלוֹמַר: חָסֵר לָךְ מַלְבּוּשׁ הָאֱמוּנָה, לָכֵן אַתְּ חוֹשֶׂפֶת אֶת הַדִּמּוּי הָעַצְמִי שֶׁהוּא רָחוֹק מִמֵּךְ.
הִתְקָרַבְתִּי אֶל עַצְמִי, חִבַּקְתִּי אֶת אֱמוּנַת הָרָצוֹן שֶׁבְּתוֹכִי וּמָצָאתִי חִדּוּשִׁים שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי עַל עַצְמִי, וְהֵבַנְתִּי שֶׁגַּם בַּנְשָׁמָה יֵשׁ שֹׁרֶשׁ שֶׁהוּא בִּבְחִינַת רָצוֹן, וְהָרָצוֹן רוֹצֶה לְהִתְחַבֵּר אֶל הָאוֹר הָאֱלֹקִי, אֶל הַכֶּתֶר, אֶל הַכֶּתֶר שֶׁמִּמֶּנּוּ מַשִּׂיגִים הַשָּׂגוֹת נִשְׂגָבוֹת וּמְאִירוֹת שֶׁל תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת אֶל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.
וְשָׁאַלְתִּי: הָאִם שֶׁמִּתְגַּבְּרִים הָרְצוֹנוֹת הַטּוֹבִים מִשְׁתּוֹקְקִים יוֹתֵר לְהִתְקָרְבוּת הָרָצוֹן הָאֱלֹקִי? אָז הַיּוֹם עִקַּר הַתַּכְלִית בְּתִקּוּן הָאָדָם הוּא הָרָצוֹן לְכִסּוּפִים וּלְהִשְׁתּוֹקְקוּת, וְלָכֵן אָנוּ לוֹמְדִים מַהִי מַעֲלַת הָרָצוֹן שֶׁדַּרְכָּהּ אָנוּ מִתְחַבְּרִים אֶל אֱמוּנָה שְׁלֵמָה. וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִלְמֹד לְהִתְחַבֵּר אֶל הָאֱמוּנָה שֶׁמִּמֶּנָּה הָאָדָם מְיַשֵּׁב אֶת כָּל הַפְּחָדִים וּמַרְחִיק אֶת כָּל הָעַצְבוּת שֶׁמַּרְחִיקָה אֶת הַשִּׂמְחָה. אָז הַדִּמּוּי הָעַצְמִי זוֹהִי עֲבוֹדָה שֶׁנַּעֲשֵׂית בֵּינִי וּבֵין הַנְּשָׁמָה, לְתַקֵּן וּלְהִתְקָרֵב וּלְתַקֵּן אֶת אֵלּוּ מִדּוֹת הָאֱמוּנָה שֶׁדַּרְכָּן מִזְדַּכֶּכֶת הַנְּשָׁמָה לַעֲבוֹדָה וּמְסִירוּת הַכֶּתֶר לַקְּדֻשָּׁה וְאֶל הִתְחַבְּרוּת אֶל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. אֱמוּנָתִי זֶה לְהַאֲמִין שֶׁיֵשׁ בִּי אֶת הַיְּכוֹלוֹת לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם אֲמִתִּי בְּתוֹכִי, אֲזַי תִּפְעַם בִּי כָּל פְּעִימָה נְכוֹנָה, הַלְּלוּיָה!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה טז'
