יֵשׁ לִי חֲבֵרוּת חֲדָשָׁה הַיּוֹם, וְיֵשׁ לָהּ שֵׁם, נָעִים מְאוֹד – אֱמוּנָתִי. וּמִשֶּׁהִצַּגְתִּי אֶת אֱמוּנָתִי, הַרְשׁוּ לֶאֱמוּנָתִי לְדַבֵּר וּלְהַגְדִּיר אֶת רְאִיָּתָהּ וְאֶת דְּמוּתָהּ.
אָז שָׁלוֹם, אֲנִי אֱמוּנָתָהּ שֶׁל פְּלוֹנִית בַּת פְּלוֹנִית. אֵין לִי הִגָּיוֹן, אֵין לִי זְמָן, וּמָה שֶׁמְּחַיֶּה אוֹתִי זֶה בְּעִקָּר הַמָּזוֹן הָרוּחָנִי שֶׁפְּלוֹנִית מַעֲנִיקָה לִי. אֲנִי מִסְתַּפֶּקֶת בַּמּוּעָט, אַךְ תָּמִיד מְבַקֶּשֶׁת שֶׁתִּתֵּן לִי עוֹד. הִיא בְּעִקָּר מְחַיָּה אוֹתִי בְּנִגּוּנִים, בִּתְפִלּוֹת לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַאֲנִי גַּם הַשְּׁלִיחָה שֶׁלָּהּ, לַעֲלוֹת אֶת תְּפִלּוֹתֵיהֶם שֶׁל הַמְּבַקְּשִׁים דַּרְכָּהּ אֶל שָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן. הִיא מְחַיָּה אוֹתִי בִּמְעַט סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, וְכֵן בַּטִּיּוּל שֶׁהִיא עוֹשָׂה עִמִּי אֶל צַדִּיקֵי אֱמֶת, וּמִזֶּה אֲנִי מְקַבֶּלֶת אֶת הַחַיּוּת שֶׁלִּי. יֵשׁ יָמִים שֶׁהִרְגַלְתִּי אֶת עַצְמִי שֶׁתָּבוֹא הִתְעוֹרְרוּת וְתִתֵּן לִי חַיּוּת פִּי שְׁנַיִם. אֲנִי יוֹדַעַת, הַיּוֹם הִיא הָיְתָה עֲמוּסָה, וְאֵין בִּי קִנְאָה מוּל חֲבֶרְתָּהּ הַגַּשְׁמִיּוּת. גַּם אֲנִי מְוַתֶּרֶת לָהּ כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת מִמּוּלִי וְאוֹמֶרֶת: מַעֲנִיקָה לָהּ אֲנִי בִּטָּחוֹן. וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת: בִּטָּחוֹן בְּמָה? וּמִיָּד הִיא עוֹנָה לִי: בַּהִגָּיוֹן שֶׁלָּךְ אֵין, וְאֵין טַעַם לְהִכָּנֵס לְוִכּוּחִים, כִּי מִמֵּילָא אֲנִי מַאֲמִינָה בְּמַחֲלוֹקוֹת שֶׁל תּוֹרָה, וְהָעִקָּר לִבְרֹר מִתּוֹךְ הַשֶּׁקֶר אֶת הָאֱמֶת.
וְכָךְ אֲנִי חַיָּה עִם הַשָּׁנִים, מְחַכָּה וּמְחַכָּה. כָּל יוֹם שֶׁעוֹבֵר וְקוֹרֶה חַיּוּת זֶה בְּרִיאָה חֲדָשָׁה.
אָז תַּרְשׁוּ לִי לְהַצִּיג קַוִּים לִדְמוּתִי: לֹא נִרְאֵית, לֹא מְדַבֶּרֶת, לֹא נִשְׁבֶּרֶת, חֲזָקָה מִתָּמִיד וּמוֹשֶׁכֶת אִמְרָה אַחַת כְּשׁוֹבָל בְּדַרְכִּי: יִשְׁתַּבַּח שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמְּלָכִים.
אֱמוּנָתִי, הַיּוֹם הֵבַנְתִּי, מְחַכָּה לְחַיּוּת, כַּמָּה כּוֹסוֹת שֶׁל מַיִם שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹרָה, הַשְׁפָּעָה, צָרִיךְ לְהַשְׁקוֹת אֶת הָאֱמוּנָה. אָז שָׁאַלְתִּי אֶת אֱמוּנָתָם שֶׁל אֲחֵרִים: הָאִם גַּם לָכֶם יֵשׁ מַשְׁבֵּר צִמָּאוֹן? וְכֻלָּם עָנוּ: כֵּן, לְמַיִם חַיִּים. אָמֵן וְאָמֵן.
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קסו'
