שָׁאַלְתִּי אֶת מוֹרִי אֵיךְ מִתּוֹךְ אוֹתָם חֲלָקִים שֶׁלֹּא פָּתַרְתִּי בְּעַצְמִי, וַאֲנִי יוֹדַעַת כָּל חֵלֶק בִּלְתִּי פָּתוּר מַכֶּה כְּאֵב, בָּא וְנֶעֱלָם, בָּא וְהוֹלֵךְ.
אָמַר לִי מוֹרִי: הַכְּאֵב כּוֹאֵב עַד שֶׁנֶּעֱמָדִים מוּל הַחֵלֶק הַבִּלְתִּי פָּתוּר וּמִתְפַּיְּסִים אִתּוֹ, מַשְׁלִימִים. וְאָמַר לִי: תְּשַׁחְרְרִי, תַּשְׁלִיכִי אוֹתוֹ בְּהִתְבּוֹדְדוּת, בְּשִׂיחָה בֵּינֵךְ וּבֵין קוֹנֵךְ, וּתְדַבְּרִי שֶׁאַתְּ מַשְׁלִימָה עִם זֶה הַחֵלֶק הַבִּלְתִּי פָּתוּר.
אָמַרְתִּי: אָז אֵיךְ אֲנִי אֵדַע שֶׁהוּא פָּתוּר?
בִּתִּי, שֶׁאַתְּ לֹא מוּכָנָה, בְּיוֹם בָּהִיר יָבוֹא הַנִּסָּיוֹן. שָׁלוֹם, אֲנִי הַחֵלֶק הַבִּלְתִּי פָּתוּר, הוּא לֹא יַצִּיג אֶת עַצְמוֹ כְּחֵלֶק בִּלְתִּי פָּתוּר, אֲנִי אָבִין דֶּרֶךְ הַהִתְמוֹדְדוּת. כִּי הַחֵלֶק הַבִּלְתִּי פָּתוּר הוּא מִתְלַבֵּשׁ כְּמוֹ בֶּגֶד בְּמַעֲשֶׂיהָ וּבְדִבּוּרָהּ שֶׁל אִמִּי, שֶׁל אָבִי, שֶׁל קְרוֹבַי, שֶׁל בֵּן זוּגִי, עַכְשָׁיו תִּתְמוֹדְדִי. אִם הִשְׁלַמְתְּ, אַתְּ תְּקַבְּלִי אֶת הַכֹּל בְּהַכְנָעָה, כִּי מִיָּד תַּבְדִּילִי שֶׁזֶּה רַק נִסָּיוֹן וְזֶה יַחֲלֹף בְּהַמְתָּקָה מַמָּשׁ.
שָׁאַלְתִּי אֶת מוֹרִי: הַאִם אֲנִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל דֻּגְמָה? הִסְכִּים וְאָמַר: יֵשׁ בָּךְ הֶעְדֵּר גָּדוֹל שֶׁל חֹסֶר אַהֲבָה אֶל עַצְמֵךְ. נָכוֹן, אָמַרְתִּי. וְתָמִיד חִפַּשְׂתְּ רַק שֶׁיֹּאהֲבוּ אוֹתָךְ עַד שֶׁהִסְכַּמְתְּ לְהִתְבַּזּוֹת בְּרִצּוּי בִּשְׁבִיל מְעַט אַהֲבָה, מִלָּה קְטַנָּה חַסְרַת מַשְׁמָעוּת, מַגָּע שֶׁל יָד. גַּם אִם יָדַעְתִּי שֶׁהַכֹּל הוּא מֵרִצּוּי וְשֶׁקֶר, הָעִקָּר לְחַפּוֹת וּלְכַסּוֹת אֶת הַחֵלֶק שֶׁקָּרָאתִי לוֹ "לֹא מַסְפִּיק אוֹהֶבֶת אֶת עַצְמִי". לְכִי עִם הַבּוֹגֶרֶת שֶׁבָּךְ, תַּתְחִילִי אֶת הָאַהֲבָה הַזֹּאת לִכְסֹף וּלְנַתֵּב לְהִדַּבְּקוּת לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַבָּא, מָה שְׁלוֹמִי? וּמִיָּד מַרְאֶה לִי אֲבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁהַכֹּל טוֹב, שֶׁאִם בָּרָאתִי אוֹתָךְ אֲנִי חָפֵץ בִּבְרִיאָתֵךְ וּבְקִיּוּמֵךְ בְּזֶה הָעוֹלָם.
אַבָּא, אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי? עַל אַף מָה שֶׁעָשִׂיתִי? אָז הַיּוֹם אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁעַל אַף הַקִּלְקוּלִים שֶׁקִּלְקַלְתִּי, אַבָּא מַרְאֶה לִי שֶׁלְּהִתְקָרֵב זֶה אוֹר הָאֱמֶת בְּזֶה הָעוֹלָם. לְכָל אָדָם יֵשׁ חֲלָקִים בִּלְתִּי פְּתוּרִים, אַךְ הַשְּׁאֵלָה אִם הוּא פּוֹתֵר אוֹתָם שֶׁהַכֹּל טוֹב, אוֹ פּוֹתֵר בְּפִתְרוֹן שֶׁל לִמְצֹא אֶת הַמָּקוֹם שֶׁיִּתְגַּלֶּה וְיָאִיר לוֹ אוֹר הָאֱמֶת, אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה רעז'
