החלק מתוך השלם
יצחק ישראל שמרון
יָצָאתִי לְהָבִין מָהֶם הַחֲלָקִים שֶׁבּוֹנִים כְּבִנְיָן וְקוֹמָה אֶת חַיַּי, וְהַכֹּל הִתְחִיל מִשְּׁאֵלָה שֶׁשָּׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי: הָאִם הָאֹשֶׁר בָּנוּי מֵחֲלָקִים אוֹ מֵאֹשֶׁר אֶחָד קִיּוּמִי פְּנִימִי? וְהַדֶּרֶךְ הַקַּלָּה שֶׁלִּי לְהָבִין וּלְקַבֵּל אֶת קִיּוּמִי זֶה לַעֲבֹד נָכוֹן אֶת פְּנִימִיּוּת נִשְׁמָתִי.
הֵבַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכִי הַרְבֵּה חֲלָקִים מִכָּל הַתַּהֲלִיכִים שֶׁבִּקַּרְתִּי בָּהֶם מִבּוֹאִי לָעוֹלָם וְעַד הַיּוֹם, עַד לְשָׁעָה זוֹ. בְּכָל שָׁעָה עֲגֻלָּה נוֹצָר חֵלֶק חָדָשׁ, חֵלֶק הָרוֹצֶה לְהִתְפַּיֵּס עִם הַחֵלֶק הַבָּא, וְכָל הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ מֻרְכָּבִים מֵחֲלָקִים. וְיֵשׁ חֲלָקִים שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת: זֶה חֵלֶק שֶׁבּוֹ הָיִיתִי לֹא מְאֻשֶּׁרֶת, אֲבָל בְּרֶגַע שֶׁהַחֵלֶק הַלֹּא מְאֻשָּׁר יִפְגֹּשׁ אֶת הַחֵלֶק שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׂמְחָה, אָז הַשִּׂמְחָה תִּתְגַּבֵּר עַל הַחֵלֶק הֶעָצוּב.
יָצָאתִי לְהוֹצִיא אֶת כָּל הַחֲלָקִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בְּתוֹכִי כְּשִׁבְרֵי כְּלִי שֶׁנִּשְׁבַּר בְּתוֹכִי, וּבְוַדַּאי שֶׁבָּכִיתִי, כִּי לֹא קַל לָגַעַת בִּשְׁבָרִים מִשִּׁבְרֵי הֶעָבָר. וְזֶה דָּרַשׁ מִמֶּנִּי לְחַפֵּשׂ שֶׁבֶר לְשֶׁבֶר, תַּהֲלִיךְ לְתַהֲלִיךְ, כְּדֵי לְחַבֵּר אֶת הַכְּלִי מֵחָדָשׁ. כִּי שָׁמַעְתִּי מִכְּבוֹד הַצַּדִּיק שֶׁמָּה שֶׁהִתְקַלְקֵל בְּוַדַּאי אֶפְשָׁר גַּם לְתַקֵּן, אָז אַל תִּפְחֲדִי לְתַקֵּן אֶת מָה שֶׁהִתְקַלְקֵל. הָיוּ שְׁבָרִים שְׁבִירִים עַד כְּאֵב, כִּי בְּכָל שֶׁבֶר הָיָה חֵלֶק מֵהַזְּמָן טָבוּעַ בְּתוֹכוֹ, וְכָל הַשְּׁבָרִים שֶׁהִתְנַפְּצוּ בְּתוֹכִי, יָדַעְתִּי שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמָן לַעֲשׂוֹת הַשְׁלָמָה וּלְפַיֵּס אֶת הָרָצוֹן עִם עַצְמִי. הֵבַנְתִּי שֶׁרֻבֵּנוּ חַיִּים בְּעוֹלָם שֶׁהָרָצוֹן רָחוֹק מִקִּיּוּם וּנְגִיעָה, לֹא אָמַרְתִּי שֶׁהַחֵלֶק הַזֶּה הוּא פָּחוֹת חָשׁוּב מֵהַחֵלֶק הַמִּתְחַבֵּר אֶל הַשָּׁלֵם. וּמִיָּד מָצָאתִי חֵלֶק שֶׁמְּחַבֵּר אוֹתִי אֶל מְצִיאוּת שֶׁל הַיּוֹם. אֲנִי נוֹגַעַת לְאַט וּבְסַבְלָנוּת בַּחֵלֶק, וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי צְרִיכָה רְגִישׁוּת שֶׁאֲנִי נוֹגַעַת בְּזֶה הַחֵלֶק, וַאֲנִי מִתְקָרֶבֶת לְהַבִּיט בּוֹ. וְכָתוּב עַל זֶה הַחֵלֶק: הָאֱמֶת. וְיֵשׁ בַּחֵלֶק גַּם זְמָן וְגַם הִסְתַּכְּלוּת עַל מָה שֶׁאֲנִי עוֹבֶרֶת, וּבַחֵלֶק הַזֶּה שֶׁאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת, שֶׁנִּקְרָא אֱמֶת, אֲנִי רוֹאָה כֵּיצַד גִלִּיתִי נְקֻדַּת אוֹר שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי עַל עַצְמִי. כֵּיצַד אֲנִי יְכוֹלָה לְהָבִיא נַחַת רוּחַ לְנִשְׁמָתִי, וְלָמָּה הֶעֱמַסְתִּי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּחָדִים כַּאֲשֶׁר הַחֵלֶק "הָאֱמֶת" הָיָה בְּתוֹכִי? וְלֹא הִרְשֵׁיתִי לְעַצְמִי לִבְכּוֹת. רָצִיתִי לָגֶשֶׁת אֶל מְלֶאכֶת הַחֵלֶק הַבָּא, וּבַחֵלֶק הַשֵּׁנִי גִּלִּיתִי לָמָּה קָשֶׁה לִי לִהְיוֹת אֵם שֶׁגַּם שֶׁבְּתוֹכִי אֲנִי אֵם נִפְלָאָה וּמְסוּרָה לִילָדַי, וְלָמָּה בְּנִי מוֹשֵׁךְ אוֹתִי וּמֵצִיף בְּתוֹכִי אֶת כָּל הַחֲלָקִים שֶׁבֶּעָבָר הָעוֹבְרִים אֶל הֶעָתִיד.
הַיּוֹם אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַמְּצִיפִים הָעוֹבְרִים בֶּעָבָר, הַחֲלָקִים, אֶל הֶעָתִיד, אֶקְרָא בִּשְׁמָם הַדְחָקָה, לְהַדְחִיק אֶת גִּלּוּי הַחֵלֶק. וּמִיָּד הֵבַנְתִּי שֶׁגַּם אִם אֲנִי רוֹאָה אֲנָשִׁים עוֹבְרִים שְׁלֵמִים בְּגוּפָם, אֲשֶׁר נִקְרָא חֹמֶר, לֹא שְׁלֵמִים בַּצּוּרָה הַפְּנִימִית, כִּי כָּל חַיֵּיהֶם הֵם יִהְיוּ בְּמִרְדָּף לְחַפֵּשׂ הֵיכָן הַחֲלָקִים שֶׁבְּתוֹכָם וּבַהֲבָנָתָם אֵצֶל הַאֲחֵרִים נִמְצָאִים. לָכֵן נִרְאֶה אֲנָשִׁים שֶׁמָּצְאוּ חֵלֶק וְהֶאֱמִינוּ בּוֹ שֶׁהוּא שַׁיָּךְ וּמְחַבֵּר אֶת אָשְׁרָם.
לְכָל נְשָׁמָה יֵשׁ מִסְפַּר חֲלָקִים שָׁוִים הַמְּעַצְּבִים אֶת דְּמוּתָהּ, דְּמוּת הַפָּנִים שֶׁל הַצּוּרָה, לָכֵן אֵין לְחַפֵּשׂ חֲלָקִים בְּמָקוֹם שֶׁרָחוֹק מֵהַהַשָּׂגָה, כָּל הַהַשָּׂגָה בִּפְנִימִיּוּת הַנְּשָׁמָה. יֵשׁ לִי חֲלָקִים וַאֲנִי לוֹמֶדֶת לְנַקּוֹת מִכָּל חֵלֶק אֶת הָעֹמֶס, לִבְדֹּק אֶת הַחֵלֶק מָה הוּא רוֹצֶה לְלַמְּדֵנִי, מָה הַלִּמּוּד שֶׁאֲנִי לוֹמֶדֶת מֵאוֹתוֹ תַּהֲלִיךְ, וְגַם אִם הוּא פּוֹצֵעַ אוֹ מַזְכִּיר דְּבָרִים שֶׁעָבַרְתִּי וְהֶעֱבַרְתִּי לַאֲחֵרִים – אֵלּוּ קְשָׁיִים שֶׁבָּאוּ מִמֶּנִּי.
אֶפְשָׁר לְתַקֵּן עַד אֲשֶׁר אֲנִי אֶבְנֶה כְּלִי יָשָׁן וְכֻלּוֹ חָדָשׁ מִכָּל הַחֲלָקִים שֶׁעָשִׂיתִי בַּעֲבוֹדָה הָרוּחָנִית, וְאָז אוֹמֶרֶת: אֲנִי כְּלִי יָשָׁן מָלֵא חָדָשׁ, אֹמַר: אֲנִי פֶּלֶא בְּנִפְלְאוֹת הָאוֹר שֶׁיּוֹרֵד בְּמַעֲשַׂי אָמֵן וְאָמֵן לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה פה'
