לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת וּבְרִיחוֹת שֶׁבָּרַחְתִּי בְּעִקָּר מֵאֲנָשִׁים שֶׁהָיִיתִי צְרִיכָה לְסַפֵּר מַדּוּעַ דְּבָרִים לֹא קוֹרִים כְּמוֹ שֶׁאֲמוּרִים לִקְרוֹת לְרֹב הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים בְּדַרְכִּי, נֶעֱמַדְתִּי בִּגְבוּרָה וְדִבַּרְתִּי מִתּוֹךְ הַבּוֹגֶרֶת שֶׁבִּי. וּבְוַדַּאי זֶה הָיָה קָשֶׁה לַעֲמֹד וְלוֹמַר לִפְנֵי רַבִּים שֶׁהַכֹּל הִתְחִיל מֵהַיַּלְדָּה שֶׁגִּדַּלְתִּי בְּתוֹכִי, וּמֵעוֹלָם לֹא אָמַרְתִּי לַיַּלְדָּה: הִגִּיעַ הַזְּמָן שֶׁתִּתְבַּגְּרִי. הָיָה לִי נֹחַ מֵהַיַּלְדוּת בְּאִי הָאַהֲבָה וּתְחוּשַׁת הַמַּגָּע לִהְיוֹת קְרוֹבָה לַיַּלְדָּה שֶׁבְּתוֹכִי.
שַׁרְתִּי לָהּ, דִּבַּרְתִּי אִתָּהּ וְשִׂחַקְנוּ בְּרִגְעֵי הַבְּדִידוּת שֶׁהָיוּ גְּדוֹלִים בְּשַׁעֲרֵי הַבַּיִת שֶׁגָּדַלְתִּי. וְהֵבַנְתִּי רַבּוֹת שֶׁבְּבַיִת זֶה אַהֲבָה תְּקַבְּלִי רַק מֵהַיַּלְדָּה שֶׁהִיא עַצְמֵךְ, וְקָרָאתִי לָהּ: הַיַּלְדָּה שֶׁבִּי הוֹלֶכֶת עִמִּי לְכָל מָקוֹם. וְגַם כְּשֶׁהִתְבַּגַּרְתִּי, תָּמִיד הַיַּלְדָּה הִזְכִּירָה לִי אֶת כָּל מָה שֶׁחָסֵר וְהֶחְסִירוּ מִמֶּנִּי, וְתָמִיד הִזְכִּירָה לִי: כְּדֵי שֶׁתְּקַבְּלִי – תִּשָּׁאֲרִי יַלְדָּה.
וַאֲנָשִׁים בָּאוּ בְּדַרְכִּי וְלֹא הֵבִינוּ מַדּוּעַ יֵשׁ בִּי הִתְנַגְּדוּת לְהִתְבַּגְּרוּת וּרְאִיָּה פְּנִימִית אֲחֶרֶת, כִּי תָּמִיד הַיַּלְדָּה שֶׁבִּי יָצְאָה וְאָמְרָה: תִּתְעַלְּמִי מֵהַאֲנָשִׁים, תִּסְתַּגְּרִי עִם עַצְמֵךְ כִּי הָעוֹלָם מַפְחִיד, וַחֲבֵרָה אַחַת טוֹבָה יֵשׁ לָךְ וְלֹא צָרִיךְ יוֹתֵר.
וְהִמְשַׁכְתִּי לִגְדֹּל וּלְהִתְבַּגֵּר, אַךְ הַיַּלְדָּה הִכְתִּיבָה לִי לְהִשָּׁאֵר תָּמִיד בְּכָל מָקוֹם עִם הַיַּלְדָּה וְלֹא עִם הַבּוֹגֶרֶת. וּמִיָּד כְּשֶׁרָצִיתִי כְּמוֹ כֻּלָּם לִבְנוֹת מָקוֹם, זוּגִיּוּת, אַהֲבָה, לְחַבֵּק בִּשְׁתֵי יָדַי אֶת יְלָדַי, מִיָּד הִרְגַּשְׁתִּי כֵּיצַד הַיַּלְדָּה לֹא נוֹתֶנֶת לִי מָנוֹחַ וּמְבַקֶּרֶת כָּל תַּהֲלִיךְ שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה, כִּי בְּכָל דָּבָר שֶׁעָשִׂיתִי חִפְּשָׂה הַיַּלְדָּה שֶׁבִּי אֵיזֶה שֶׁהוּא פְּגָם, וְתָמִיד אָמְרָה: תִּהְיִי בְּטוּחָה יוֹתֵר כְּשֶׁאַתְּ לְבַד עִם עַצְמֵךְ.
וּבָאתִי הַיוֹם בְּאֹמֶץ רַב לַעֲמֹד מוּל הַיַּלְדָּה שֶׁבִּי וְלוֹמַר: אֲנִי מַמְשִׁיכָה עִם הַבּוֹגֶרֶת וְהַבַּגְרוּת וְהַגְּבוּרָה לָלֶכֶת לִבְנוֹת תַּהֲלִיכִים וְחַיִּים חֲדָשִׁים. וּמִיָּד כְּשֶׁבָּכִיתִי הֵבַנְתִּי שֶׁגַּם הַבֶּכִי שֶׁהִתְרַגַּלְתִּי לִבְכּוֹת, עָצוּר וְחָנוּק בְּתוֹכִי, הָיָה חֵלֶק מִמַּסָּע הַיַּלְדָּה שֶׁבִּי, כִּי לָמַדְתִּי לָרֹב מֵהַיַּלְדָּה לִהְיוֹת בְּהִתְרַחֲקוּת שֶׁל הַשִּׂמְחָה שֶׁחֲשׁוּבָה הִיא עַד מְאוֹד לַבּוֹגֶרֶת. וְחָגַרְתִּי עַל עַצְמִי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה לֹא לִשְׁמֹעַ אֶת הַבִּקֹּרֶת שֶׁל הַיַּלְדָּה שֶׁבִּי. וְצָרִיךְ לִשְׁמֹעַ יוֹתֵר לַבּוֹגֶרֶת שֶׁבִּי שֶׁאוֹמֶרֶת: עַל כָּל מָה שֶׁכָּאַבְתְּ, הִתְחוֹלֵל שִׁנּוּי גָּדוֹל לְטוֹבָתֵךְ שֶׁמַּתְחִיל מִיָּד כַּאֲשֶׁר אַתְּ אוֹמֶרֶת: יֵשׁ בִּי מַשֶּׁהוּ שֶׁתַּפְקִידוֹ לְעוֹרֵר רְחוֹקִים.
תָּמִיד שָׁמַעְתִּי כֵּיצַד הַיַּלְדָּה שׁוֹאֶלֶת מָה זֶה לְעוֹרֵר רְחוֹקִים. אָז הַבּוֹגֶרֶת שֶׁבִּי מַסְבִּירָה שֶׁאֲנָשִׁים מִתְרַחֲקִים מִכָּל אָדָם כַּאֲשֶׁר הוּא נַעֲשֶׂה קַר וּמְנֻכָּר, וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֲשֶׁר חֲבוּי עַל לִבּוֹ. אַךְ הַיּוֹם לָמַדְתִּי מִתּוֹךְ הַבּוֹגֶרֶת שֶׁהַחֶמְלָה וְהַסְּלִיחָה וְהַהִדַּבְּרוּת הָרִגְשִׁית הֵן כְּמוֹ דֶּלֶת, הֵן מְקָרְבוֹת רְחוֹקִים, וְאָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי מְאַחֶלֶת לְכָל אָדָם שֶׁיִּפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת לַבּוֹגֵר שֶׁבּוֹ, אִם הוּא יַאֲמִין שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ.
כִּי הַכֹּל הִתְחִיל בְּאוֹתָה יַלְדָּה שֶׁלֹּא בְּדִיּוּק אָהֲבוּ אוֹתָהּ אוֹ רָצוּ לֶאֱהֹב אוֹתָהּ, אָז הִיא אָהֲבָה אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁבָּהּ. וְהַיַּלְדָּה שֶׁבָּהּ, הַיּוֹם הִיא יוֹדַעַת, גִּדְּלָה אוֹתָהּ, אַךְ הִיא חַיֶּבֶת לִפְתֹּחַ דֶּלֶת לַבּוֹגֶרֶת שֶׁתַּרְאֶה לָהּ אֶת הָעוֹלָם, וּמִשֶּׁתַּרְאֶה לָהּ אֶת הָעוֹלָם הִיא תָּבִין אֶת קִיּוּמָהּ וְאֶת בְּרִיאָתָהּ בְּאוֹר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קנז'