הילולת הצדיק רבי יהודה פתייה זיע"א אב תשע"ד
וְשָׁאַלְתִּי: מַהוּ בְּעוֹלָמִי קָשֶׁה? הַאִם יֵשׁ לַקָּשֶׁה שֵׁם, בַּהַסְתָּרָה אוֹ בַּגָּלוּי? וְעָנָה לִי מוֹרִי : כֵּן. קָשֶׁה זֶה יְגִיעָה גְּדוֹלָה, אַךְ גַּם לַיְּגִיעָה יֵשׁ שֵׁם, מְנִיעָה. וְעִקַּר גֹּדֶל הַחֵשֶׁק נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַמְּנִיעָה שֶׁמְּזַמְּנִים לִי. בִּקַּשְׁתִּי לְהָבִין יוֹתֵר, וְאָמַר לִי מוֹרִי שֶׁהַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ זֶה עִנְיָן גָּדוֹל וְגָבוֹהַּ מְאוֹד. כִּי גַּם בַּמְּנִיעָה עַצְמָהּ מֻלְבָּשׁ שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
אָז הֶחֱלַטְתִּי לִשְׁאֹל: מָה הַמְּנִיעָה שֶׁלִּי? מָה הַקֹּשִׁי שֶׁלִּי? מִמָּה אֲנִי סוֹבֶלֶת? וְהֵשִׁיב לִי שֶׁהַמְּנִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַמְּנִיעוֹת הִיא מְנִיעַת הַמֹּחַ. כֵּן, כֵּן בִּתִּי, הַמֹּחַ שֶׁלָּךְ דָּבוּק בְּאַהֲבָתֵךְ לַצַּדִּיק, וְלֹא חָלִילָה בְּקֻשִּׁיּוֹת שֶׁמַּעֲלִים עַל הַצַּדִּיק אֶלָּא בִּמְנִיעָה שֶׁמִּמֵּילָא צָרִיךְ לִהְיוֹת. מִתּוֹךְ הַמְּנִיעָה נַעֲשֶׂה הִתְגַּבְּרוּת הַחֵשֶׁק, בְּדִיּוּק כְּשֶׁחוֹטְפִים מִיָּדֵךְ מַשֶּׁהוּ בִּתִּי וּמַחְבִּיאִים מִמֵּךְ, אֲזַי אַתְּ רוֹדֶפֶת מְאוֹד אַחַר הָאָדָם וּמְבַקֶּשֶׁת וְחוֹשֶׁקֶת מְאוֹד לְאוֹתוֹ הַדָּבָר, שֶׁעִקַּר הַחֵשֶׁק זֶה עַל יְדֵי שֶׁחָטְפוּ מִמֶּנּוּ וְהֶחְבִּיאוּ מִמֶּנּוּ אֶת הַדָּבָר. אֲבָל הוּא הָיָה לְיָדֵךְ שָׁנִים! אֲבָל שֶׁהוּא נִלְקַח מִמֵּךְ צָעַקְתְּ: זֶה שֶׁלִּי, תַּחֲזִירוּ לִי. לֹא תְּקַבְּלִי בִּתִּי, וְאַתְּ בּוֹכָה, כָּךְ יֵשׁ לָךְ חֵשֶׁק יוֹתֵר, וְלָכֵן אַתְּ לְאַט לְאַט לוֹמֶדֶת לֶאֱהֹב אֶת הַמְּנִיעוֹת וּלְהָבִין שֶׁהַמְּנִיעוֹת הֵן חֵלֶק מִתּוֹךְ עֲבוֹדָתֵךְ. וְלָכֵן אַתְּ זוֹכָה הַיּוֹם לְהָבִין סוֹדוֹת, וְלִקְרַאת אֱלוּל אַתְּ תָּבִינִי שֶׁכָּל הַמְּנִיעוֹת הֵן לְשֵׁם הִתְקָרְבוּת. וְתִרְשְׁמִי עַד לַחֵלֶק הַבָּא מַהֵן עֶשֶׂר הַמְּנִיעוֹת שֶׁמָּנְעוּ מִמֵּךְ לְהָבִין שֶׁהַדָּבָר קָרוֹב בְּיוֹתֵר וְהַמְּנִיעָה הִיא הַהִתְקָרְבוּת, אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה רפג'