לְכָל אִשָּׁה וּלְכָל אַחַת יֵשׁ יִחוּד שֶׁמְּיַחֵד אוֹתָהּ. לַיִּחוּד הַזֶּה יֵשׁ שֵׁם וְהוּא נִקְרָא נְגִינָה. וְאִי-אֶפְשָׁר לְהַתְאִים אֶת הַנְּגִינָה לַטַּעַם שֶׁל כָּל הַסּוֹבְבִים. כָּל אַחַת וְאַחַת נוֹלְדָה עִם מִבְנֶה יִחוּדִי שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁמֵּשׁ בְּמַהֲלַךְ חַיֶּיהָ בְּלִמּוּד הַתִּקּוּן כֵּיצַד לִיצֹר הַרְמוֹנְיָה, אַךְ כָּל אַחַת לוֹקַחַת אֶת הַנִּגּוּן שֶׁלָּהּ וְרוֹצָה לִיצֹר מַצָּב אֶחָד שֶׁהִיא קוֹבַעַת מָה יִהְיֶה הַנִּגּוּן שֶׁכֻּלָּם יְנַגְּנוּ. וְהַלִּמּוּד הוּא כֵּיצַד לְהַמְשִׁיךְ לְנַגֵּן אֶת הַנִּגּוּן הַמְּיֻחָד לִי מִבְּלִי לְהַרְגִּישׁ רִגְשׁוֹת אַשְׁמָה. כַּאֲשֶׁר אֲנִי בְּתוֹכִי, בְּתוֹךְ מִסְדְּרוֹנוֹת לִבִּי אֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת הַכְּאֵב שֶׁחַד מִתָּמִיד הוּא: מַדּוּעַ לֹא הִצְלַחְתִּי לְרָצוֹת בְּרָצוֹן וּבְתִסְכּוּל וּבְאַכְזָבָה אֶת הַבָּאִים בְּאַהֲבָה בְּדַרְכִּי? וְהַיּוֹם אֲנִי יְכוֹלָה לוֹמַר: כַּאֲשֶׁר הִתְפַּתַּחְתִּי בָּרוּחָנִי, נִפְרַדְתִּי מִתַּהֲלִיךְ הַמִּתְיַסֶּרֶת וְעָבַרְתִּי אֶל תַּהֲלִיךְ הָרוֹצָה וְהַמְּקַבֶּלֶת. לָמַדְתִּי בַּמַּאֲמִינָה בְּעַצְמִי שֶׁאֵין אֶפְשָׁרוּת שֶׁנִּגּוּן אֶחָד יַתְאִים לְנִגּוּן כְּלַל הָרוֹצִים לִשְׁמֹעַ בְּזֶה הָעוֹלָם, וְלָכֵן נֹאמַר: צָרִיךְ לְהַשְׁלִים בַּמִּבְנֶה הַרוּחָנִי מַהוּ הַנִּגּוּן שֶׁלִּי, שֶׁל מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי. אֲבָל צָרִיךְ לְסַפֵּר בְּוִדּוּי דְּבָרִים שֶׁבָּאוּ בְּדַרְכִּי אֲנָשִׁים, וְתוֹךְ כְּדֵי מָקוֹם שֶׁל אַהֲבָה אֵלַי וְעֶזְרָה לִפְתֹּחַ לִי מָקוֹם וְדֶרֶךְ אָמְרוּ לִי: אַתְּ צְרִיכָה לְשַׁנּוֹת אֶת הַנִּגּוּן, קְחִי נִגּוּן אַחֵר, זֶה יַתְאִים לְךָ. וְלָקַחְתִּי אֶת הַנִּגּוּן וְהֵבַנְתִּי רַק לְאַחַר שָׁנִים מַדּוּעַ הַנִּגּוּן שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ לִי לֹא הִצְלִיחַ לְעוֹרֵר אֶת נִשְׁמָתִי בְּכָל בֹּקֶר. וְאָמַרְתִּי: נַהֲפֹךְ הוּא, הִכָּה בְּנִשְׁמָתִי וְאָמַרְתִּי: זֶה לֹא הַנִּגּוּן שֶׁלִּי. וּבְתוֹךְ הַתַּהֲלִיךְ הָרוּחָנִי יֵשׁ מִפְגָּשׁ שֶׁנִּקְרָא לְהָשִׁיב אֲבֵדָה. וּבְתַהֲלִיךְ הַהִתְקָרְבוּת בֵּינִי וּבֵין עַצְמִי אֲנִי חוֹזֶרֶת לְהָשִׁיב אֶת הַנִּגּוּן, וְאָז אֲנִי מְסַפֶּרֶת שֶׁצְּלִילֵי הַנִּגּוּן הֵם הָאַחֲרָיוּת שֶׁל הַגָּדֵר בַּהַגְדָּרָה. וְכָל עֲלִיּוֹת הַסֻּלָּם בַּנִּגּוּן שֶׁלִּי זֶה מַאֲמִינָה וְאוֹהֶבֶת אֶת עַצְמִי. וְיֵשׁ בַּיִת חוֹזֵר בְּתוֹךְ הַנִּגּוּן: עֲשִׂי מָה שֶׁטּוֹב לָךְ, וְאַל תְּנַסִּי לַעֲשׂוֹת מָה שֶׁלֹּא טוֹב לָךְ.
נִגּוּן, הַיּוֹם לָמַדְתִּי, הוּא שַׁיָּךְ כְּיִחוּד לְכָל אָדָם. גַּם אִם הוּא שׁוֹנֶה הוּא נָכוֹן וְטוֹב, כִּי הַנִּגּוּן הוּא בָּא לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם שֶׁיִּמְצָא בְּתוֹכוֹ אֶת הַיִּחוּד שֶׁמְּיַחֵד אוֹתוֹ מִכָּל הַסּוֹבְבִים.
אָז פָּתַחְתִּי וְאָמַרְתִּי: שָׁלוֹם לְכֻלָּם, בִּרְצוֹנִי לְהַצִּיג בִּפְנֵיכֶם אֶת הַנִּגּוּן שֶׁלִּי. וְכֻלָּם הִתְפַּעֲלוּ שֶׁהִצַּגְתִּי אֶת הַנִּגּוּן שֶׁלִּי, וְכָךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, לִלְמֹד לְהוֹצִיא אֶת הַיִּחוּד שֶׁלִּי מִבְּלִי לִהְיוֹת מֻשְׁפַּעַת, מֻשְׁפָּעִים בְּיִסוּרֵי הַתִּסְכּוּל מָה יַגִּידוּ, מָה יֹאמְרוּ הָאֲחֵרִים.
וְטוֹב שֶׁהִפְסַקְתִּי לְרַצּוֹת אֶת הָאֲחֵרִים וּלְהַשְׁמִיעַ לָהֶם אֶת הַנִּגּוּן שֶׁהֵם הָיוּ רוֹצִים לִשְׁמֹעַ. אַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לְכָל אַחַת יִחוּד: שֶׁכָּל אַחַת תֹּאהַב צְלִיל שֶׁלָּהּ שֶׁיִּתְחַבֵּר אֶל מִשְׁכָּן שָׁלֵם. אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קלה'