דְּעִי, כִּי הַסְּלִיחָה תְּלוּיָה בַּמּוּכָנוּת לִסְלֹחַ וּבָרָצוֹן לִסְלֹחַ, וּבְמִדָּה וְסָלַחְתְּ – הַסְּלִיחָה הִיא שָׁלֵם מִתּוֹךְ חִבּוּר כָּל הַחֲלָקִים אוֹ הַשְּׁלֵמוּת מִתּוֹךְ כָּל הַחֲלָקִים אוֹ הַשְׁלָמָה שֶׁל כָּל הַחֲלָקִים.
בִּקְּרָה הַסְּלִיחָה בְּחַיַּי וְאָמְרָה: תָּמִיד הַהַשְׁפָּעָה לְהַשְׁפִּיעַ מִזֶּה הַמָּקוֹם שֶׁמַּתְחִיל וּמְבַקֵּר מֵהַיּוֹם וְנִקְרָא אֱמֶת. הַסְּלִיחָה הִיא אֱמֶת, וּבְכָל יוֹם נִפְגֹּשׁ בְּמִפְגָּשׁ תַּהֲלִיךְ שֶׁנַּכִּיר עִם הָאֱמֶת, וְאִם לֹא נְנַקֶּה אֶת זֶה הַתַּהֲלִיךְ בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת, אֵין סְלִיחָה שֶׁמַּפְגִּישָׁה אֶת הַהַשְׁפָּעָה שֶׁנַּשְׁפִּיעַ בְּזֶה הָעוֹלָם. הַיּוֹם יֵשׁ בִּי רָצוֹן בַּמּוּדָע וּבַקַּיָּם לְהָבִיא אֶת הַסְּלִיחָה בְּהַדְרָגָה מִמְּקוֹמָהּ שֶׁהָיָה מַלְכוּת וְעַד מְקוֹמָהּ שֶׁתַּכִּיר בַּהַכָּרָה וְתַשְׁפִּיעַ עַד כֶּתֶר מַלְכוּתְךָ. כָּל הַתַּהֲלִיכִים שֶׁאָדָם פּוֹגֵשׁ בְּחַיָּיו הֵם בִּשְׁבִיל שֶׁיְּגַלֶּה וְיִמְצָא אֶת הָאֱמֶת, וְשֶׁמָּצָא אֶת הָאֱמֶת יֵדַע שֶׁמְּקוֹרָהּ הוּא הַסְּלִיחָה. לִסְלֹחַ זֶה בְּעִקָּר לְהָבִין, לִסְלֹחַ זֶה לְקַבֵּל, לִסְלֹחַ זֶה לְהִתְקַיֵּם, לִסְלֹחַ זֶה לְהַשְׁפִּיעַ וּלְהָאִיר אֱמֶת בָּעוֹלָם. וְהַסְּלִיחָה הִתְעוֹרְרָה כְּשֶׁהַמַּחֲשָׁבָה רוֹחֶשֶׁת וְחוֹשֶׁבֶת עַל דְּבַר קְדֻשָּׁה. וְכַאֲשֶׁר נִפְעַל בְּכָל מַעֲשֵׂינוּ בִּקְדֻשָּׁה, נֹאמַר שֶׁעִקַּר הַמִּלְחָמָה לִהְיוֹת גִּבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ. וְאַחֲרֵי שָׁנִים נֵדַע מָה גָּדְלָהּ בֶּאֱמֶת שֶׁל הַסְּלִיחָה, כִּי הַסְּלִיחָה בּוֹנָה תַּהֲלִיכִים. מְקוֹר הַסְּלִיחָה הוּא מְקוֹר הַהֲבָנָה, מְקוֹר הַהֲבָנָה הוּא מְקוֹר הַהִתְפַּיְּסוּת וּמְקוֹר הַהִתְפַּיְּסוּת הוּא מְקוֹר הַקַּבָּלָה, שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ מְצִיאוּת אֱלֹקִית. וְאִם נְקַבֵּל בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה אֶת קִיּוּם הַקַּיָּם הַמִּתְקַיֵּם וּמֵאִיר בִּמְצִיאוּת הָעוֹלָם, תִּתְגַּלֶּה מְצִיאוּת פְּנִימִית וּמְקוֹרָהּ אֱמֶת וְקַיָּם. וְכַאֲשֶׁר נְחַפֵּשׂ תָּמִיד אֱמֶת בְּמַעֲשֵׂינוּ, נוּכַל לְקַיֵּם סְלִיחָה אַחַת אֲשֶׁר הִיא מְקִימָה מִתּוֹךְ פְּנִימִיּוּת הַנְּשָׁמָה לְהִתְקָרֵב וְלִינֹק מֵהַצַּדִּיק אֱמֶת, וּבְוַדַּאי נֹאמַר: יֵשׁ מְנִיעוֹת וְיִסּוּרִים שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבֹר, וְהַכֹּל לְהִתְקָרֵב לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת. שָׁלוֹם לַסְּלִיחָה, וְחָשׁוּב לוֹמַר מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה, רֶגֶשׁ וְדִבּוּר: סָלַחְתִּי. לְדַבֵּר אֶל עַצְמִי, כִּי כָּל הָעוֹלָם הוּא שׁוֹנֶה וּמִשְׁתַּנֶּה בְּהֶתְאֵם לְהִתְפַּיְּסוּתִי.
הַשֶּׁפַע מַשְׁפִּיעַ מֵאֵת הַבּוֹרֵא, וְהַבּוֹרֵא מַשְׁפִּיעַ מִתּוֹךְ הָאֱמֶת שֶׁתִּקֵּן הָאָדָם בַּסְּלִיחָה אֶל הַמָּקוֹם. כִּי כָּל תִּקּוּנוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא לְתַקֵּן מָקוֹם בִּשְׁבִיל נְקֻדַּת הָאֱמֶת.
שָׁלוֹם לַקָּרוֹב שֶׁהִתְקָרֵב לְהָבִין שֶׁהַסְּלִיחָה הִיא אֱמֶת, וְשָׁלוֹם לָרָחוֹק, מָחָר נֹאמַר: הוּא יִתְקָרֵב לְהַקְרִיב עוֹד מַאֲמָץ בִּשְׁבִיל שֶׁיֹּאמַר: יִהְיֶה טוֹב, וְהַטּוֹב תָּלוּי בֶּאֱמֶת בְּמַעֲשַׂי. וּמַעֲלַת הַסְּלִיחָה מַתְחִילָה בְּכָל יוֹם וְלֹא בְּמַהוּתָהּ הָרוּחָנִית בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי סְלִיחָה מְבַקְּשִׁים גַּם מֵהַטֶּבַע שֶׁמֵּאִיר אֶת טִבְעוֹ שֶׁל הָאָדָם. נֹאמַר: יָצָאתִי בַּמּוּדָעוּת הַפְּנִימִית – אִם פָּגַעְתִּי, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה, וְשֶׁהִיא נֶאֱמֶרֶת מִכַּוָּנָה הִיא שָׁוָה הַשְׁפָּעָה אֱלֹקִית. וּמִיָּד יָדַעְתִּי כֵּיצַד הִיא מְתַקֶּנֶת וּמַשְׁפִּיעָה הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל מַמָּשׁ בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים. מִמָּחָר בְּכָל כֹּחִי מוֹסֶרֶת נַפְשִׁי לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי וְלוֹמַר: סָלַחְתִּי בִּשְׁבִיל הַשֶּׁפַע שֶׁיַּשְׁפִּיעַ אוֹר בָּעוֹלָם.
הַסְּלִיחָה הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה צה'
