רֻבֵּנוּ חַיִּים בְּתוֹךְ שִׁגְרַת חַיִּים. הַשִּׁגְרָה מַכְתִּיבָה לָנוּ מְצִיאוּת, וְאָנוּ פּוֹעֲלִים בְּתוֹךְ הַמְּצִיאוּת לֹא תָּמִיד מִתּוֹךְ הָרָצוֹן הָאֲמִתִּי. וְרֹב הָאֲנָשִׁים יָמוּתוּ בְּלִי לָגַעַת בָּרָצוֹן הָאֲמִתִּי.
הָאִם הָרָצוֹן הָאֲמִתִּי הוּא מַאֲבָק קִיּוּמִי? כֵּן! כִּי כָּל הַחַיִּים נֵאָבֵק לָגַעַת בַּמִּמּוּשׁ הָעַצְמִי שֶׁל עַצְמֵנוּ. עַד הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַשְׁמָעוּת רוּחָנִית, יוֹם שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת, סְפִירָה תַּחְתּוֹנָה, שֶׁבָּהּ אָנוּ מְתַקְּנִים אֶת מַעֲשֵׂינוּ בְּעוֹלַם הַעֲשִׂיָּה – אֲנַחְנוּ מְתַקְּנִים אֵיזוֹ שֶׁהִיא מְצִיאוּת רוּחָנִית. בְּתוֹךְ הַמְּצִיאוּת יֵשׁ קוֹנְפְלִיקְטִים בֵּינֵינוּ לְבֵין שְׁכֵנֵינוּ, בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ, בֵּינֵינוּ לְבֵין יְלָדֵינוּ, בֵּינֵינוּ וּבְעִקָּר בָּרָצוֹן הַתְּמִידִי שֶׁתָּמִיד נִזְכֶּה לְאַהֲבָה. אִי-אֶפְשָׁר לִחְיוֹת בְּלִי אַהֲבָה, אַהֲבָה הִיא קִיּוּמִית, הִיא מַיִם חַיִּים לַנְּשָׁמָה.
לֹא הָיִיתִי מוּדַעַת כְּלָל לַתַּהֲלִיךְ שֶׁנִּקְרָא קוֹנְפְלִיקְט פְּנִימִי. בָּעוֹלָם שֶׁלִּי הַגַּשְׁמִי קָרָאתִי לְזֶה עִכּוּבִים אוֹ דְּבָרִים שֶׁלֹּא מִסְתַּדְּרִים, לֹא קִשַּׁרְתִּי אֶת זֶה בִּכְלָל לְעַצְמִי, וְלֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת בַּהַבְחָנָה הַפְּנִימִית שֶׁכָּל הָעֶלְבּוֹנוֹת שֶׁאָבִי הָיָה מִתְנַהֵג בְּהִתְנַהֲגֻיּוֹת כְּלַפֵּי אִמִּי יָבִיאוּ אוֹתִי לְהִתְנַהֵג בְּעֶלְבּוֹן וּבְאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ שֶׁהָיָה נוֹהֵג אָבִי. וְלֹא קִשַּׁרְתִּי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לִי: אַתְּ דּוֹמָה לְאָבִיךְ, וְקָרָה רֶצֶף שֶׁל מִקְרִים שֶׁאָמַרְתִּי לְעַצְמִי: יֵשׁ פֹּה מִשְׁתַּתְּפִים נוֹסָפִים בַּמִּשְׂחָק שֶׁלִּי שֶׁאֲנִי לֹא רוֹאָה. וּמִיָּד אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: אַתְּ לֹא שַׂחְקָנִית רָאשִׁית, אַתְּ נִצֶּבֶת. וְהַדְּבָרִים הָיוּ לִי קָשִׁים, כִּי לֹא רָצִיתִי לִשְׁמֹעַ עַל עוֹד מִשְׁתַּתְּפִים. אֲנִי בְּגַאֲוָתִי לֹא מְשַׁתֶּפֶת עוֹד אֲחֵרִים בְּחַיַּי הַפְּרָטִיִּים.
צָרִיךְ אֹמֶץ לְחַפֵּשׂ אֶת הַקּוֹנְפְלִיקְטִים שֶׁהִסְתַּתְּרוּ לָהֶם בְּמַרְתְּפֵי הַחֲדָרִים שֶׁהָיוּ לְמַטָּה. אַךְ בְּעִקָּר הַיּוֹם הֵבַנְתִּי שֶׁהַקּוֹנְפְלִיקְט זֶה מָה שֶׁרָאִינוּ אוֹ מָה שֶׁחַוִּינוּ בַּיַּלְדּוּת. וְלָכֵן לָמַדְתִּי הַיּוֹם לֹא לִשְׁאֹל אֶת עַצְמִי שְׁאֵלוֹת, לְהַתְחִיל לַעֲשׂוֹת נִקָּיוֹן, לִלְמֹד לְדַבֵּר עַל הָרְגָשׁוֹת. וְכָל הַזְּמָן הִפְרִיעַ לִי בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁאֲנִי לֹא שַׂחְקָנִית רָאשִׁית. יָצָאתִי לַשָּׁמַיִם, וּמִי יָכוֹל בְּאוֹתוֹ לַיְלָה לְהֵרָדֵם? וְהִסְתַּכַּלְתִּי בַּשָּׁמַיִם שֶׁהוֹלְכִים וּמִתְבַּהֲרִים, וְאָמַרְתִּי כְּשֶׁעֵינַי מַבִּיטוֹת לַשָּׁמַיִם: שָׁלוֹם לְכָל הַמִּשְׁתַּתְּפִים שֶׁאֲנִי לֹא רוֹאָה בַּהַצָּגַת חַיַּי, הָאִם אַתֶּם נֶהֱנִים לִרְאוֹת אוֹתִי בְּקוֹנְפְלִיקְט? לָקַחְתִּי אֲוִיר וְהִתְחַלְתִּי לַעֲשׂוֹת תַּהֲלִיךְ עִם עַצְמִי, וְכָל הַתְּשׁוּבוֹת שֶׁל "לָמָּה" וְ"אֵיךְ זֶה הִגִּיעַ לְחַיַּי" הָיוּ תְּלוּיוֹת בְּאוֹתָהּ רַכֶּבֶת שֶׁל חַיַּי, וְקָרָאתִי לָרַכֶּבֶת מְאַסֶּפֶת, כִּי הִיא אוֹסֶפֶת בְּכָל תַּחֲנָה זִכְרוֹנוֹת.
נִגַּשְׁתִּי לַקּוֹנְפְלִיקְט הָעִקָּרִי. זֶה הָיָה עִם אַבָּא שֶׁלִּי, לִשְׁמֹעַ כֵּיצַד הוּא מִתְכַּחֵשׁ לְכָל כְּאֵב שֶׁהוּא הִכְאִיב לְאִמִּי עַל מָה שֶׁלֹּא מָצָא חֵן בְּעֵינָיו, שֶׁזָּז אוֹ נֶאֱמַר. כַּמּוּבָן שֶׁהוּא הִתְכַּחֵשׁ וְאָמַר: אֵלּוּ הָיוּ מַכְאוֹבִים שֶׁל חִבָּה, מֵעֵין לִטּוּף, וּמִיָּד אָמַרְתִּי לְאָבִי שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁיָּפָה לָהֶם הַשְּׁתִיקָה. וְהֵבַנְתִּי שֶׁמֵאָבִי לֹא יֵצְאוּ תְּשׁוּבוֹת, רַק מִמֶּנִּי יָבוֹאוּ הַתְּשׁוּבוֹת.
עַד שֶׁלֹּא אָבִין אֶת הַקּוֹנְפְלִיקְט, לֹא תִּשְׁתַּנֶּה הַמְּצִיאוּת. אָז עַל מָה אֲנִי יְכוֹלָה לִהְיוֹת מְמֻרְמֶרֶת שֶׁאֲנִי בּוֹנָה זוּגִיּוּת, אוֹ הוֹרֶסֶת אֶת הַזּוּגִיּוּת, וּמְחַפֶּשֶׂת בְּכָל קֶשֶׁר אֶת אִמָּא שֶׁלִּי? וּבְוַדַּאי שֶׁאֲנִי מִתְכַּחֶשֶׁת, כִּי רֻבֵּנוּ מִתְכַּחֲשִׁים לָאֱמֶת וְאוֹמְרִים, עָדִיף לִחְיוֹת וְלָמוּת עִם הַשֶּׁקֶר. אָמֵן וְאָמֵן.
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קע'
