הַאִם אֲנִי מְסֻגֶּלֶת בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה לְכַוֵּן עַל-פִּי הָרָצוֹן בִּלְבַד אֶת שַׁעֲרֵי הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלִּי לִסְגֹּר וְלִפְתֹּחַ? כַּאֲשֶׁר אֶשְׁמַע דְּבַר מָה שֶׁאֵינוֹ עָרֵב לְדַרְכִּי הָרוּחָנִית – אֶסְגֹּר הַשַּׁעַר, וּמִמֵּילָא שֶׁיְּדַבְּרוּ, הַשַּׁעַר סָגוּר. וְשֶׁאֶתְקָרֵב אֶל קְדֻשָּׁה, אֶל מְקוֹר הַבְּרָכָה – אֶפְתַּח אֶת הַשַּׁעַר.
וְיֵשׁ שְׁעָרִים נוֹסָפִים שֶׁהֵם בְּשִׁמּוּשׁ יוֹמְיוֹמִי שֶׁלִּי מִלְּבַד הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁקָּשֶׁה לִי לִשְׁלֹט בָּהּ, אַךְ בִּשְׁעָרִים אֲחֵרִים יֵשׁ לִי שְׁלִיטָה טוֹבָה בְּיוֹתֵר, שַׁעֲרֵי הָרְאִיָּה נִסְגָּרִים וְנִפְתָּחִים וּמוּכָנִים תָּמִיד לִ"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל".
שַׁעַר הַדִּבּוּר, הַפֶּה, נִפְתָּח וְנִסְגָּר, וּמוּכָנָה אֲנִי לוֹמַר: הַלְּלִי בָּרְכִי אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וְשַׁעַר נוֹסָף שֶׁנִּרְאֶה פָּרוּץ וּפָתוּחַ אַךְ מַטְעֶה הוּא, זֶהוּ שַׁעַר הַשְּׁמִיעָה. וְגַם אִם יֹאמְרוּ: הַשַּׁעַר פָּתוּחַ, הַשַּׁעַר תָּלוּי בָּרָצוֹן שֶׁל הָרוֹצָה לִשְׁמֹעַ וְלוֹמַר: מָה? לֹא שָׁמַעְתִּי.
אֵלּוּ הַשְּׁעָרִים שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עֲבוֹדָה רוּחָנִית בְּנִפְלְאוֹת הַשָּׁבוּעַ הַטּוֹב, כִּי כָּל שַׁעַר הוּא בְּאַחֲרָיוּתֵנוּ בִּשְׁבִיל הַמִּדּוֹת הַבָּאוֹת לְהִכָּנֵס בְּאֵלּוּ הַשְּׁעָרִים. אָז אַשְׁרֵי גְּדֻלַּת הָרָצוֹן שֶׁלִּי בַּעֲבוֹדַת אֵלּוּ הַשְּׁעָרִים בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁבוּעַ, אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קיב'
