התיקון

יָצָאתִי לִלְמֹד, לְהָבִין וּלְהִתְחַבֵּר אֶל הַמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא תִּקּוּן בִּזְכוּת הַבְּחִירָה.
וַאֲנִי אָמַרְתִּי גַּם בַּתִּקּוּן שֶׁלִּי לְתַקֵּן בִּזְכוּת הַבְּחִירָה, וַאֲנִי אָמַרְתִּי: בְּחִירוֹת רַבּוֹת תַּעֲמֹדְנָה בְּדַרְכֶּךְ. קָרָאתִי לַתִּקּוּן דֶּרֶךְ, וּמִיָּד יָצָאתִי אֶל הַדֶּרֶךְ וְלָקַחְתִּי עִמָּדִי זִכְרוֹנוֹת מִיַּלְדוּתִי, וְלֹא שָׁכַחְתִּי לָשֵׂאת בְּנִשְׁמָתִי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, וְאָמַרְתִּי: אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ יָאִיר לִי אֶת דַּרְכִּי.
אָז אֲנִי מְתַקֶּנֶת דֶּרֶךְ, וַאֲנִי סוֹלֶלֶת אֶת הַדֶּרֶךְ בַּעֲבוֹדָה אִישִׁית שֶׁאֲנִי קוֹרֵאת לָהּ רָצוֹן. כָּל תַּפְקִידוֹ שֶׁל הָרָצוֹן הוּא לְקַדֵּם, לִפְתּוֹחַ וּלְהָבִיא אוֹתָנוּ אֶל סוֹף הָאֵין-סוֹף הַדֶּרֶךְ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.
אָז הִמְשַׁכְתִּי בְּדַרְכִּי, וְתָמִיד אָחַזְתִּי בָּאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, כִּי הוֹפִיעוּ בְּדַרְכִּי פְּחָדִים גְּדוֹלִים, וַאֲנִי בִּתְמִימוּתִי שָׁאַלְתִּי: מֵהֵיכָן הִגִּיעוּ הַפְּחָדִים וְנֶעֱמְדוּ בְּדַרְכִּי? וּמִיָּד אָמַרְתִּי לַפְּחָדִים: יֵשׁ לִי רָצוֹן, אֲנִי בַּדֶּרֶךְ. אֲבָל הַפְּחָדִים הִתְחַזְּקוּ, וּמִיָּד שָׁאַלְתִּי אֶת גְּדֻלַּת בִּינָתִי: מָה תַּפְקִידָם שֶׁל כָּל הַפְּחָדִים שֶׁבְּכָל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה נֶאֱחָזִים וּמַרְחִיקִים מִדֶּרֶךְ הָרָצוֹן? וְהַתְּשׁוּבָה יָרְדָה מִכֶּתֶר אֶל דַּעַת וְהֵאִירָה לְהָבִין שֶׁעָלֵינוּ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִתְקָרֵב תָּמִיד אֶל הַדֶּרֶךְ, אֶל סוֹפָהּ. וְנֹאמַר: הַפְּחָדִים שֶׁלִּי הֵם בָּאִים לְחַזֵּק אוֹתִי בְּמַחֲשָׁבָה לֶאֱמוּנָתִי.
וְהָלַכְתִּי לְהַמְשִׁיךְ בַּיָמִים לְהִתְקָרֵב, לְהָבִין אֶת דֶּרֶךְ תִּקּוּנִי. וְתָמִיד פָּגַשְׁתִּי בְּדַרְכִּי מַכְשֵׁלוֹת, אַךְ פָּתַרְתִּי אוֹתָן כַּאֲשֶׁר הֵבַנְתִּי שֶׁהַמִּדּוֹת שֶׁלִּי – יֵשׁ בָּהֶן כֹּחַ לְשַׁנּוֹת וְלִפְתּוֹחַ אֶת הֶמְשֵׁךְ הַדֶּרֶךְ.
וְהַיּוֹם הֵבַנְתִּי שֶׁתִּקּוּן הוּא הִתְקָרְבוּת, לְהִתְקָרֵב דֶּרֶךְ מַעֲשַׂי אֶל הָאוֹר בְּאֵין-סוֹף הַדֶּרֶךְ אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ. אָז שָׁאַלְתִּי: אֵיךְ אֵדַע כַּמָּה זְמָן יֵשׁ בְּדַרְכִּי לָלֶכֶת בְּזוֹהִי הַדֶּרֶךְ? אָז הַכֹּל תָּלוּי, נִרְשָׁם בַּהֲבָנוֹת הַמַּחֲשָׁבָה. זֶה הַכֹּל תָּלוּי בַּשִּׁנּוּיִים שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים עַד רֶגַע הַתּוֹצָאָה.
אָז אַל תִּפְחֲדִי בַּדֶּרֶךְ, כִּי הָרָצוֹן פּוֹתֵחַ אֶת הַמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו תַּגִּיעִי בְּקָרוֹב, וְתַּמְשִׁיכִי בַּדֶּרֶךְ, כִּי אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ לָךְ מַטָּרָה, וְהִיא לְהִתְחַבֵּר לָאוֹר הָאֵינְסוֹפִי.
אָז יֵשׁ דֶּרֶךְ, יֵשׁ בָּהּ מַטָּרָה, אַךְ חָשׁוּב לְהָבִין שֶׁבְּכָל יוֹם יוֹרְדִים סִמָּנִים מִקְּדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה, שֶׁנֵּדַע שֶׁדַּרְכֵּנוּ – יֵשׁ בָּהּ הַכֹּל וְנָכוֹן וְטוֹב וּמֵטִיב לְטוֹבָה.
זֶה נָכוֹן, תֹּאמְרִי, שֶׁהַסִּכּוּן הוּא לְשַׁנּוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁלִּי בְּגִישָׁה פְּנִימִית, שֶׁבָּהּ אֲנִי אֵקַח אַחֲרָיוּת עַל מַעֲשַׂי לַטּוֹב וְלָרַע. וְלִי יֵשׁ דֶּרֶךְ אַחַת שֶׁאוֹתָה אֲנִי לוֹמֶדֶת בְּכָל יוֹם לְהָבִין מָהִי מַטְרָתָהּ.
וְכָל מָה שֶׁקָּשֶׁה בַּדֶּרֶךְ הוּא קַל, כִּי יֵשׁ בּוֹ הֲבָנָה. כִּי הֲבָנָה הִיא לְהָבִין שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בִּזְכוּת הַבְּחִירָה שֶׁאַתְּ תִּבְחֲרִי. וְאִם תִּפְגְּשִׁי אַהֲבָה בַּדֶּרֶךְ, מִיָּד תֹּאמְרִי: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַטְרַת הַבְּרִיאָה נָתַן לָנוּ אֶת הַזְּכוּת לַהֲפֹךְ אֶת הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָה אַחַת שֶׁבָּהּ נִתְקַיֵּם וּנְקַיֵּם וְנִתְחַבֵּר לִכְלַל עַם יִשְׂרָאֵל.
אָז אַהֲבָה אַחַת מְאִירָה בְּכָל דֶּרֶךְ לְכָל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה בְּאַהֲבוֹת, לֶאֱהֹב וּלְהִתְחַבֵּר אֶל הַגְּאוּלָה.
אָז נֹאמַר: יֵשׁ לִי דֶּרֶךְ וְיֵשׁ לִי מַטָּרָה, וְהַכֹּל קוֹרֶה בַּיּוֹם שֶׁהָרָצוֹן פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּרֶךְ לָאוֹר הָאֵינְסוֹפִי אֲשֶׁר נִקְרָא אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.
אָז הַתִּקּוּן שֶׁלִּי הוּא בִּלְהָבִין אֶת הַדֶּרֶךְ, וְאֶת הַדֶּרֶךְ לְהָבִין בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁאָנוּ מְצֻוִּים בַּהֲבָנָה לְהַגִּיעַ אֶל הָאוֹר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.
אָז אֲנִי מְתַקֶּנֶת תִּקּוּן אֶת הַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה יט'