בְּתוֹךְ כָּל הַסָּפֵק שֶׁאֲנַחְנוּ חַיִּים, צְרִיכִים אֲנַחְנוּ לִמְצֹא נְקֻדַּת אֱמֶת, אֱמֶת הִיא הָאֱמוּנָה. לָכֵן צָרִיךְ לוֹמַר: כַּאֲשֶׁר הָאֱמֶת מִתְגַּלָּה, מִתְגַּלָּה הָאֱמוּנָה בְּכָל דָּבָר.
שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי לְאֹרֶךְ הַשָּׁנִים: מַדּוּעַ דְּבָרִים שֶׁאֲנִי בֶּאֱמֶת רוֹצָה מִתְרַחֲקִים, אוֹ לָרֹב רֻבֵּנוּ מַשִּׂיגִים אַחֲרֵי תִּקּוּנִים רַבִּים? כִּי צָרִיךְ הַיּוֹם לִלְמֹד לְהוֹצִיא, לִבְרֹר הַחוּצָה מִכָּל תַּהֲלִיךְ אֶת פְּגַם הַסָּפֵק. סָפֵק הוּא מִסְתַּפֵּק בְּחֹסֶר בִּטָּחוֹן אוֹ בְּחֹסֶר מַאֲמִין שֶׁזֶּה יִתְקַיֵּם.
שָׁאֲלוּ אוֹתִי: מָה זֶה בִּטָּחוֹן עַצְמִי? לָרֹב אָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי, אַךְ הֵבַנְתִּי הַיּוֹם עַל-פִּי תּוֹרַת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁלְּהַאֲמִין בְּעַצְמִי זֶה לְהַגְדִּיר מֵחָדָשׁ כְּלֵדָה חֲדָשָׁה: אֲנִי מְסֻגֶּלֶת וְאֵין בְּזֶה סָפֵק, מְסֻגֶּלֶת זֶה תַּהֲלִיךְ שֶׁל הַגְשָׁמָה עַצְמִית. קָשֶׁה לִי לְהָבִיא אֶת עַצְמִי לִידֵי הַגְשָׁמָה עַצְמִית, כִּי מִיָּד תָּבוֹא הַיַּלְדָּה שֶׁבִּי, וְתִתְעַלֵּל בִּי בְּאָמְרָהּ: זֶה מְסֻכָּן, זֶה רָחוֹק, מְשַׁעְמֵם, כִּי הַיַּלְדָּה תְּחַפֵּשׂ הָרִגּוּשִׁים הַמִּתְרַגְּשִׁים לְאוֹתוֹ הַזְּמָן.
לָכֵן הַבּוֹגֶרֶת שֶׁבִּי הִיא גַּם נִקְרֵאת הָאֹפֶק, הִיא רוֹצָה לְהַגִּיעַ עַד לָאֹפֶק הָרָחוֹק שֶׁנִּרְאֶה כִּנְקֻדָּה רְחוֹקָה. אָז הַיּוֹם לָמַדְתִּי לוֹמַר בְּכָל יוֹם כַּמָּה פְּעָמִים: אֲנִי מַאֲמִינָה שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאֱמוּנָה שֶׁלִּי הִיא מֵעַל הַהִגָּיוֹן, מֵעַל הַשִּׂכְלִיּוּת, הַהַשְׁגָּחָה יוֹרֶדֶת בְּדַרְכִּי. וְלֹא יַגִּידוּ מִשָּׁמַיִם: מִמֵּילָא הִיא לֹא מַאֲמִינָה, אָז מָה הַצֹּרֶךְ לְהָאִיר בְּדַרְכָּהּ נֵס?
וְשֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת אֵלּוּ הַדְּבָרִים הִתְעוֹרְרָה נִשְׁמָתִי, וְהָלַכְתִּי לְהָסִיר אֶת אֵלּוּ מִשְׁקְפֵי הָרְאִיָּה שֶׁמִּמֵּילָא לֹא רָאִיתִי בָּהֶם דָּבָר, רָאִיתִי בָּהֶם רַק אֶת הָרָחוֹק שֶׁתָּמִיד הִתְרַחֵק.
הִגְדַּרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁמֵהַיּוֹם אַף אָדָם, גַּם הַקָּרוֹב, לֹא יְעַרְעֵר אֶת אֱמוּנָתִי בְּמָה שֶׁאֲנִי מַאֲמִינָה, וּלְהָשִׁיב לַאֲחֵרִים זֶה לוֹמַר: לְכָל אֶחָד יֵשׁ אֱמוּנָה פְּרָטִית, וְלִי הָאֱמוּנָה מַרְאָה אֶת הַדֶּרֶךְ. אֵיךְ הִיא מַרְאָה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ? חִבַּרְתִּי אֶת הַלֵּב שֶׁלִּי, שֶׁזֶּה הַצַּיָּר שֶׁמְּצַיֵּר לִי אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הָאֱמוּנָה.
הַיּוֹם אֲנִי מַבִּיטָה לְאָחוֹר עַל כָּל הַתַּחֲנוֹת שֶׁבִּקַּרְתִּי בָּהֶן בַּחַיִּים. הֵבַנְתִּי כַּמָּה הָיָה חָסֵר לִי לוֹמַר לְעַצְמִי מַאֲמִינָה. אָז הִתְחַלְתִּי לִסְפֹּר כַּמָּה חֲסָרִים חֲסֵרִים שֶׁל מַאֲמִינָה בְּכָל הַתְּקוּפוֹת שֶׁבִּקַּרְתִּי בָּהֶן. הַיּוֹם יָצָאתִי לְהַשְׁלִים אֶת כָּל הָאֱמוּנָה שֶׁהָיְתָה חֲסֵרָה לִי. הֵבַנְתִּי הַיּוֹם שֶׁאֱמוּנָה נִקְרֵאת חֵרוּתִי, אֲנִי לֹא מִשְׁתַּעְבֶּדֶת לֶאֱמוּנוֹת אֲחֵרוֹת. יֵשׁ אֱמוּנוֹת שֶׁל פְּחָדִים, מְדַמֶּה, שְׁקָרִים וּנְשָׁמוֹת עֲרֻמּוֹת הַטּוֹעוֹת בְּדַרְכָּן.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַבָּא, בָּאָה הַיּוֹם בִּתְּךָ לְהָשִׁיב לְפָנֶיךָ אֱמוּנָתָהּ, כִּי חָשַׁבְתִּי, אַבָּא, שֶׁהָיְתָה חֲזָקָה אֱמוּנָתִי, וּבָא כְּאֵב קָטָן וְאָמַר: תֹּאמְרִי "אֲנִי מַאֲמִינָה" גַּם כְּשֶׁכּוֹאֵב לָךְ, תַּגִּידִי "אֲנִי מַאֲמִינָה" שֶׁלֹּא קַל לָךְ, "אֲנִי מַאֲמִינָה" מָתַי שֶׁקָּשֶׁה לָךְ, "אֲנִי מַאֲמִינָה" גַּם שֶׁהַפַּרְנָסָה הִיא בְּדֹחַק וְהַצִּמְצוּם הוּא רַב. אַבָּא, אֲנִי מַאֲמִינָה בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁתִּדְאַג לִי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי קַר, שֶׁלֹּא אֶהְיֶה עֲצוּבָה, אַךְ יוֹתֵר תִּדְאַג לִי שֶׁיַּגִּיעוּ אֲנָשִׁים נְכוֹנִים בְּדַרְכִּי, אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אֱמֶת. כִּי הַיּוֹם הֵבַנְתִּי, אַבָּא, שֶׁאַהֲבָה הִיא אֱמֶת, וֶאֱמֶת הִיא אֱמוּנָה, וּמִיָּד אָמַרְתִּי: לֹא יִכָּנֵס סָפֵק הַקָּטָן בְּיוֹתֵר בְּמָה שֶׁאֲנִי מַאֲמִינָה. לָכֵן לָמַדְתִּי לוֹמַר: אַשְׁרֵי הַמַּאֲמִינִים, הַשְּׂמֵחִים, הַשְּׂמֵחִים בְּחַצְרוֹת בֵּיתָם. אָז שָׁאֲלוּ אוֹתִי: מִמָּה אַתְּ מְאֻשֶּׁרֶת? אָז אָמַרְתִּי: לֹא מֵהַקְּשָׁיִים שֶׁאֲנִי עוֹבֶרֶת, אֲנִי מְאֻשֶּׁרֶת מֵהַיְּדִיעָה שֶׁמִּישֶׁהוּ הוֹלֵךְ לְפָנַי. אַתְּ רוֹאָה אוֹתוֹ? אֲנִי רוֹאָה אֶת אֱמוּנָתִי שֶׁזֶּה הִתְגַּלּוּתִי, אָז אַשְׁרֵי הַיּוֹם שֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁרַק לְהַאֲמִין זֶה לִרְאוֹת אֶת מָה שֶׁלֹּא רָאִיתִי בַּחִסָּרוֹן שֶׁל הָעִוָּרוֹן כָּל הַשָּׁנִים, אָמֵן וְאָמֵן.
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קס'
