ראש חודש אייר תשע"ד
לֹא תָּמִיד אֲנִי מַצְלִיחָה לְהָבִין אֶת מָה שֶׁאֲנִי רוֹאָה, לִפְעָמִים יֵשׁ פַּעַר בֵּין הָרוֹאָה לְבֵין הַנַּעֲשֶׂה. בִּקַּשְׁתִּי בִּתְפִלָּה מִמֶּלֶךְ חַי וְקַיָּם בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ הַמִּתְבָּרֵךְ לְטוֹבָה: זַכֵּנִי נָא לִרְאִיָּה קְדוֹשָׁה. לָקַחְתִּי מְעַט מִשֵּׁמֶן הַזַּיִת, הַמָּאוֹר שֶׁהִדְלַקְתִּי לַצַּדִּיק, מָרַחְתִּי עַל עֵינַי וְאָמַרְתִּי: שֶׁאֶזְכֶּה לְזִכּוּךְ וְהִזְדַּכְּכוּת הָרְאִיָּה שֶׁיָּאִיר לִי אוֹר הַצַּדִּיק.
לִפְעָמִים צָרִיךְ לִשְׁתֹּק כְּדֵי לְהָבִין, שֶׁשּׁוֹתְקִים מַצְלִיחִים לְהָבִין מָה רָאִיתִי מִתּוֹךְ הַפְּנִים שֶׁל הַפְּנִים שֶׁל הַפְּנִימִיּוּת שֶׁבְּתוֹכִי. הַכֹּל מִתְכַּסֶּה בְּכִסּוּיִים מִסְּבִיבִי, כָּל הָאֲנָשִׁים מִתְכַּסִּים, בֶּגֶד רִאשׁוֹן, בֶּגֶד שֵׁנִי, בְּכָל דָּבָר יֵשׁ כִּסּוּי עַד שֶׁהַכֹּל הוֹפֵךְ לִהְיוֹת בְּטִקְסִיּוּת שֶׁל הַמִּתְכַּסִּים.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי רוֹצָה לִרְאוֹת אֶת מָה שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי לִרְאוֹת בְּגִיל עֶשְׂרִים, אֲנִי רוֹצָה לִרְאוֹת אֶת מָה שֶׁשָּׁלַחְתָּ לִי בְּגִיל שְׁלוֹשִׁים, אֲנִי רוֹצָה לִרְאוֹת וּלְהָבִין אֶת כָּל הַסִּימָנִים. מָה אַתְּ לוֹמֶדֶת? אוֹתָה שְׁאֵלָה חוֹזֶרֶת בְּכָל פַּעַם, אֲנִי לוֹמֶדֶת רְאִיָּה, הָרְאִיָּה זֶה הָרְאִי שֶׁל הָאֱמֶת. אֶת מִי אַתְּ רוֹאָה בָּרְאִי? אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מָה אַתְּ לוֹמֶדֶת בְּכָל שִׁעוּר? לְהוֹשִׁיט אֶת יָדַי לַיַּלְדָּה שֶׁבִּי, הַיַלְדָּה שֶׁלֹּא רָאֲתָה כִּי שִׂחֲקָה בְּמִשְׂחָקִים לִבְרֹחַ מִמְּצִיאוּת הָעוֹלָם, וְגַם הַנַּדְנֵדָה הִיא הָיְתָה סִימָן, פַּעַם לְמַטָּה, פַּעַם לְמַעְלָה. וְגַם הַמַּגְלֵשָׁה, עַכְשָׁיו אַתְּ תִּפְּלִי, רְדִי לְאַט. אַךְ הֵבַנְתִּי אֶת הַסֻּלָּם שֶׁל הַנַּדְנֵדָה וְהֵבַנְתִּי שֶׁכָּל הַסֻּלָּמוֹת הֵם הַשְׁגָּחָה, אִם אֶמְעַד יֵשׁ אוֹר הַשְׁגָּחָה שֶׁקָּשֶׁה לִתְפֹּס, אַךְ הַהַשְׁגָּחָה עִמָּדִי.
וְלִמַּדְתִּי אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁאָסוּר לָהּ יוֹתֵר לְפַחֵד, וְהֵבַנְתִּי שֶׁהָרְאִיָּה שֶׁלִּי הִיא הַלִּמּוּד שֶׁלִּי, וְאֶת הַלִּמּוּד אֲנִי לֹא מְסַיֶּמֶת עַד שֶׁלֹּא מִסְתַּיֵּם הַתִּקּוּן. וְשֶׁאָדָם עוֹצֵם אֶת עֵינָיו בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן, מִסְתַּלֶּקֶת הָרְאִיָּה וְנִפְתַּחַת הָרְאִיָּה שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, אוֹר שֶׁנִּמְשָׁךְ וּמִשְׁתַּלְשֵׁל מִלְּמַעְלָה.
וְלִקְרַאת גִּיל אַרְבָּעִים הִתְחַלְתִּי לְהָבִין עַד כַּמָּה בָּעֲרוּ הַיָּמִים בִּתְהִיוֹת הֵיכָן אֲנִי? וּמִי אֲנִי? עַד שֶׁשָּׁמַעְתִּי: יֵשׁ צַדִּיק שֶׁהוּא פְּאֵר וְהַיֹּפִי שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, עַד שֶׁאָמַרְתִּי: הֲרֵינִי מְקַשֶּׁרֶת אֶת עַצְמִי, עַד שֶׁצָּעַקְתִּי: רוֹצָה לְהָבִין. וּלְאָן אַתְּ נוֹסַעַת? אָז אֲנִי מְשִׁיבָה: אֲנִי נוֹסַעַת, אֲנִי חוֹזֶרֶת, אֲנִי נוֹסַעַת וְתָמִיד מְשִׁיבָה עוֹד אֲבֵדָה. הֲשָׁבַת אֲבֵדָה הִיא סוֹד הָרְאִיָּה שֶׁלִּי לְהָבִין אֶת הָאֱמֶת.
סַפְּרִי, אֲנִי נוֹסַעַת, אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה רפב'
