פַּעַם בְּשָׁנָה אֲנִי מַגִּיעַ עִם עַצְמִי וְרַק עִם עַצְמִי לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ הַאִם הָיִיתִי בְּסֵדֶר עִם עַצְמִי כְּלַפֵּי הָאֲחֵרִים, וּמָה אֲנִי צָרִיךְ לְתַקֵּן מֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁעָבְרוּ לְנֶגֶד עֵינַי מֵחֹסֶר רְגִישׁוּת. רְגִישׁוּת נִקְרֵאת מוּדָעוּת, מוּדָעוּת זוֹ הִסְתַּכְּלוּת וְהִסְתַּכְּלוּת זוֹ תּוֹרָה.הַגּוּף הוּא כְּלִי, וְצָרִיךְ לְזַכֵּךְ אוֹתוֹ בְּצוֹם כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֶת הַנְּשָׁמָה לִקְרַאת הִזְדַּכְּכוּת וְקַבָּלַת אוֹר עֶלְיוֹן. שֶׁאֲנִי צָם אָז אֲנִי נוֹתֵן לַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי רַק מְקוֹר רוּחָנִיּוּת, תְּפִלּוֹת, הִתְקַדְּשׁוּת.הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מַשְׁמָעוּת הַתְּפִלָּה וּבְמָה הִיא מוֹעִילָה עַד שְׁעַת הַנְּעִילָה.לָכֵן תָּמִיד אֲנִי מְדַמְיֵן שֶׁאֲנִי עוֹמֵד בְּבוּשָׁה לִפְנֵי הֵיכַל הַמֶּלֶךְ וּמְחַכֶּה שֶׁיַּרְאוּ לִי מִשָּׁמַיִם הֵיכָן פָּגַמְתִּי בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים. קִצַּרְתִּי הַדֶּרֶךְ וְעָשִׂיתִי הַכֹּל בִּשְׁבִיל תּוֹעֶלֶת לַגּוּף הַגַּשְׁמִי וְלֹא לַנְּשָׁמָה.שֶׁאֲנִי נִמְצָא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ בְּחַדְרִי הַקָּטָן, אֲנִי עוֹצֵם אֶת עֵינַי וּבְיִרְאָה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ. הִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד וְשׁוֹמֵעַ אֶת הַחַזָּן קוֹרֵא בְּשִׁיר: "ה' שָׁמַעְתִּי", וּמִיָּד אוֹחֶזֶת בִּי יִרְאַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאֵלּוּ הֵם הַדְּבָרִים שֶׁעֲלֵיהֶם אֲנִי מִתְוַדֶּה לִפְנֵי מֶלֶךְ הַמְּלָכִים, וְחָשׁוּב לְצַיֵּן בְּעֵת הַוִּדּוּי אֶת עִנְיַן הַחֲרָטָה וְחֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ, וְהָיָה אוֹמֵר כְּבוֹד הַצַּדִּיק הַבַּעַל שֵׁם-טוֹב: עֲצֹם אֶת עֵינֶיךָ וּתְדַמְיֵן כֵּיצַד אַתָּה עוֹמֵד בִּפְנֵי בֵּית-דִין שֶׁל מַעְלָה וּמְבַקֵּשׁ תְּחִינָה וְרַחֲמִים עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ:
א. עַל שֶׁהִכְנַסְתִּי הַסָּפֵק בְּתוֹךְ אֱמוּנָתִי, אוֹי לִי.
ב. עַל שֶׁלֹּא שָׁמַרְתִּי עַל דִּבּוּר קָדוֹשׁ וְנָפַלְתִּי בִּלְשׁוֹנִי.
ג. עַל שֶׁחִזַּקְתִּי אֶת מִדַּת הַגַּאֲוָה וְלֹא הָעֲנָוָה וְאָמַרְתִּי "אֲנִי" בִּמְקוֹם לוֹמַר: הַכֹּל מִמֶּנּוּ.
ד. עַל שֶׁהָיִיתִי עַצְלָן וְלֹא שָׁמַעְתִּי אֶת הַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי צוֹעֶקֶת: מַיִם, מַיִם, תּוֹרָה, תּוֹרָה.
ה. עַל שֶׁהָיִיתִי עָסוּק בְּהֶבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה.
ו. עַל שֶׁלֹּא הִקְשַׁבְתִּי לָעוֹבְרִים וְשָׁבִים בְּדַרְכִּי, וְאָמַרְתִּי: הוּא רַק עוֹבֵר אֹרַח, אַךְ יָדַעְתִּי הַיּוֹם: יֵשׁ מֶסֶר שֶׁנִּשְׁלַח בַּעֲבוּרִי, וְהַיּוֹם הֵבַנְתִּי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מַדּוּעַ כָּל הַמַּעֲטָפוֹת שֶׁנִּשְׁלְחוּ אֵלַי בְּסִמָּנִים לֹא הִגִּיעוּ לְיַעֲדָם.
ז. עַל שֶׁלֹּא בִּקַּשְׁתִּי בְּכָל יוֹם לְהוֹדוֹת גַּם עַל מָה שֶׁאֲנִי לֹא רוֹאֶה, וְלֹא הֵבַנְתִּי שֶׁגַּם מָה שֶׁאֲנִי לֹא רוֹאֶה זֶה נִסָּיוֹן מֵהַבּוֹרֵא. תִּשְׁלַח לוֹ חֹסֶר, נִרְאֶה אִם הוּא יִלְמַד לְהוֹדוֹת אוֹ לִקְרֹא לִי, לְהַגִּיד לִי: אַבָּא, אוֹ שֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֲנִי אֶסְתַּפֵּק בְּמוּעָט, אוֹ שֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה רָעֵב. אֵין דָּבָר כַּזֶּה שֶׁאַבָּא לֹא דּוֹאֵג לִילָדָיו, אַבָּא אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.
הֲרֵינִי מִתְוַדֶּה לְפָנֶיךָ, מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁכָּל מָה שֶׁקַּיָּם מִתְקַיֵּם מִמְּךָ, וַאֲנִי צָרִיךְ לִלְמֹד לְהָבִין שֶׁמִּשְׁתַּלְשְׁלִים מֵעוֹלָמְךָ צִנּוֹרוֹת רַבִּים. אֲנִי לֹא רוֹאֶה אוֹתָם, אֲנִי נִזּוֹן מֵהֶם לְפָחוֹת מִצִּנּוֹר אֶחָד, אָז שׁוֹאֲלִים אוֹתִי: מֵאֵיזֶה צִנּוֹר אַתָּה שׁוֹתֶה, חַי, לוֹמֵד, מִתְקָרֵב, נוֹשֵׁם, הוֹלֵךְ וּמִתְפַּלֵּל? וּמִיָּד אֲנִי אוֹמֵר: צִנּוֹר דַּרְכּוֹ יוֹרֶדֶת קְדֻשָּׁה – צַדִּיק. צַדִּיק זֶה מְקוֹר הַחַיּוּת שֶׁלִּי בְּזֶה הָעוֹלָם.יָצָאתִי הַיּוֹם לִקְרֹא אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלוֹמַר: סְלִיחָה שֶׁלֹּא רָאִיתִי מַסְפִּיק אֶת אַהֲבָתְךָ, אָמֵן וְאָמֵן!
מאת הסופר: יצחק ישראל שמרון
