רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי חִדּוּשׁ נִפְלָא. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּעָמְדִי לְפָנֶיךָ הֲרֵינִי חִדּוּשׁ נִפְלָא, וְרָצִיתִי לְסַפֵּר לְבָאֵי דַּרְכִּי עַל חִדּוּשׁ שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ וְנִפְלָא וּבְתוֹכִי.
כְּדֵי לִצֹּר חִדּוּשׁ חָדָשׁ צָרִיךְ הָאָדָם לְבַטֵּל אֶת טִבְעוֹ עַד לְבִטּוּל מַמָּשׁ, וּלְשַׁבֵּר אֶת אֵלּוּ תַּאֲווֹת הַגּוּף, וּבְכָל חִדּוּשׁ שֶׁהִצְלִיחַ לְהִתְחַדֵּשׁ אָמַר: אֲנִי פֶּלֶא. וְכָךְ חִזֵּק בְּהִתְחַזְּקוּת אֶת אֱמוּנָתוֹ שֶׁיָּכוֹל לִגְבֹּר עַל תַּאֲווֹת הַגּוּף וְעַל זֶה הַכֹּחַ הַמְדֻמֶּה הַמְּבַקֵּשׁ תָּמִיד כְּלִי לִשְׁכֹּן בְּתוֹכִי.
נִפְלָא הוּא הַחִדּוּשׁ שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁאֲנִי אַשִּׂיג, כִּי בַּסּוֹף הוּא הַתְחָלָה. כִּי בַּסּוֹף לִפְנֵי הַשְּׁבִירָה שֶׁאֲנִי נִשְׁבֶּרֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן בִּי הַכֹּחַ עַל יְדֵי אֱמוּנָתִי לְנַצֵּחַ וְלִהְיוֹת נִפְלָאָה בְּחִדּוּשׁ.
יִפְתַּח הַשֵּׁם לָךְ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב, כָּךְ עָמַדְתִּי בְּכָל יוֹם בִּתְפִלָּתִי, וְאָמַרְתִּי אֵלָיו יִתְבָּרַךְ: אֲנִי מַתְחִילָה אַרְבָּעִים יָמִים כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְהַשָּׂגָה שֶׁאֶת זֶה בִּרְצוֹנִי לְסַלֵּק מִתּוֹכִי. יֵשׁ בִּי הַכֹּחַ, אַךְ אֶת זֶה אֲנִי אֵדַע בַּחִדּוּשׁ שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּשֶׁאֲסַיֵּם אֶת הָאַרְבָּעִים וּמֵאַרְבָּעִים בְּכָל אֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁבִּזְכוּת הָאַרְבָּעִים נִתְבָּרְכוּ לְיָמִים טוֹבִים בְּהִתְכַּלְּלוּתָם.
הֲרֵינִי חִדּוּשׁ נִפְלָא, הִשַּׂגְתִּי עוֹד הַשָּׂגָה, וּמִתּוֹךְ הַהַשָּׂגָה אֲנִי מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי וְיוֹדַעַת הַיּוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחִי הַיְּדִיעָה הַפְּנִימִית שֶׁנִּצַּחְתִּי וַאֲנַצַּח, לָכֵן גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר. אָמֵן וְאָמֵן.
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה רנא'
