זְמָן טוֹב הִגִּיעַ לְבַקֵּר בְּתוֹכִי, וּמִיָּד בֵּרַכְתִּי: זְמָן טוֹב לְהָכִין הֲכָנוֹת שֶׁבְּוַדַּאי יִשְׁאֲלוּ כְּלַל עַם יִשְׂרָאֵל. לְכָל אָדָם בְּחַיָּיו יֵשׁ הִזְדַּמְּנוּת שֶׁבָּהּ יַסְכִּים עִם פְּנִימִיּוּת הַדְּבָרִים שֶׁסִּדֵּר בְּתוֹכוֹ וְאָסַף זִכְרוֹנוֹת מֵעָבָרוֹ, וּמַסְכִּים לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכּוֹ וְלוֹמַר: זוֹ דֶּרֶךְ שֶׁל הַכְּלָל, וְאֵין בִּי פַּחַד כְּבֶעָבָר לָצֵאת מֵהַפְּרָט שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁאָחַז בְּתוֹכִי לְהִשָּׁאֵר בִּמְקוֹמִי. אָז נֹאמַר: רֻבֵּנוּ עֲסוּקִים בַּפְּרָט שֶׁל חַיֵּינוּ. וּבַיּוֹם שֶׁהוּסְרָה הַהַסְתָּרָה מִתּוֹכִי יָדַעְתִּי לוֹמַר: צַדִּיק כָּל חַיָּיו עָסוּק בִּתְשׁוּבָה אַחַת – לְהָשִׁיב מִפְּרָט לִכְלָל, וְזֶה גֹּדֶל הַהִתְפַּאֲרוּת שֶׁעוֹשֶׂה מִכָּל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל בָּאֵי דַּרְכּוֹ הַמִּתְעוֹרְרִים לִתְשׁוּבָה.
שֶׁיָּצָאתִי לְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמִי זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה שֶׁל הַפְּרָט. שֶׁמָּצָאתִי אֶת עַצְמִי אָמַרְתִּי: שַׁיֶּכֶת אֶל הַכְּלָל וּבְיִחוּד אֶל הַנְּקֻדָּה הַפְּנִימִית, הַצַּדִּיק, שֶׁאוֹתָהּ אַהֲבָה אֶל תּוֹרָתוֹ הִתְגַּלְּתָה כְּנִגּוּן בְּנִשְׁמָתִי.
וְזֶה הַצַּדִּיק עָסוּק בְּכָל יוֹם בְּחִדּוּשִׁים רַבִּים, וּבְכָל חִדּוּשׁ אֵין כָּמוֹנִי יֹאמַר עַל שֶׁהִשִּׂיג הַשָּׂגָה בְּהִתְפַּאֲרוּת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וְנִתְבַּקַּשְׁתִּי לוֹמַר מָה הַשִּׁנּוּי הַגָּדוֹל שֶׁחָל בִּי – שֶׁמָּצָאתִי בְּתוֹכִי אֶת הַכְּלָל שֶׁקָּרָאתִי לוֹ: אֲנִי כִּכְלִי הָרוֹדֵף שָׁלוֹם. וְהַשִּׁנּוּי הַגָּדוֹל שֶׁחָל בִּי – וְאָהַבְתָּ – הוּא הָרָצוֹן שֶׁמַּעֲסִיק אֶת קִיּוּמִי. וּבְוַדַּאי שֶׁיֹּאמְרוּ: צָרִיךְ שֶׁתֹּאהֲבִי עַצְמֵךְ לִפְנֵי אֲחֵרִים וּבְזֶה תַּצִּילִי קִיּוּמֵךְ, אַךְ מִיָּד אֲנִי אֹמַר: בְּזֶה שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אֲחֵרִים, אֲנִי מְקָרֶבֶת עַצְמִי אֶל פְּנִימִיוּתִי. וּבָאַהֲבָה שֶׁאֲנִי מַשִּׂיגָה מֵאֲחֵרִים הֵם מַשִּׂיגִים חִדּוּשִׁים שֶׁקָּרָאתִי לָהֶם כְּלַל עַם יִשְׂרָאֵל.
וְהַיּוֹם אֲסַפֵּר כֵּיצַד פָּחַדְתִּי מֵעַצְמִי, מֵהָרֶגַע שֶׁכָּל פִּרְטֵי הַפְּרָטִים יָצוּפוּ בְּתוֹכִי, אַךְ לָמַדְתִּי מַהִי הַפְרָדָה, וּבְעִקָּר לָמַדְתִּי, זֶה לֹא שֶׁלִּי, זֶה שֶׁל הַכְּלָל, וְהַכְּלָל יֹאמַר: זֶה בִּשְׁבִיל הַגְּאֻלָּה.
כְּכָל שֶׁלָּמַדְתִּי יוֹתֵר עַל עַצְמִי, לָמַדְתִּי עַל הַכְּלָל, וּכְכָל שֶׁהַכְּלָל הִתְרַחֵב בְּתוֹכִי רַק יָדַעְתִּי: חֲזָקָה עַד מְאוֹד אַהֲבָתִי אֲפוּיָה לִכְבוֹד הַצַּדִּיק. וּמִיָּד אָמַרְתִּי: הַאִם יָרַדְתִּי אֶל הַפְּרָט בִּשְׁבִיל הַכְּלָל? וְכָל תַּפְקִידִי בַּכְּלָל הוּא לַעֲזֹר לִכְבוֹד הַצַּדִּיק, וְזֶה חָבִיב עַד מְאוֹד לְהָבִין שֶׁכָּל תַּפְקִידֵנוּ הוּא בָּרָצוֹן לְבַטֵּל עַד בִּטּוּל שֶׁל מַמָּשׁ אֶת הָרָצוֹן, שֶׁנֹּאמַר: הַחַיִּים זֶהוּ פְּרָט, וּמִיָּד נֹאמַר: הַחַיִּים זֶה כְּלָל, כִּי הַכְּלָל זֶה הָרָצוֹן שֶׁיִּתְגַּלֶּה וִיגַלֶּה שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. אָז אָסוּר לְפַחֵד מִכָּל הַחֲלָקִים שֶׁנִּבְרְאוּ בְּתוֹכִי, כִּי כָּל חֵלֶק צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַיּוֹם אוֹר גָּדוֹל כַּאֲשֶׁר הַפְּרָט נֶאֱחַז בַּכְּלָל, וּלְזֶה תֹּאמְרוּ – זִכּוּי הָרַבִּים. וְתָמִיד נֵלֵךְ אֶל הַסּוֹף בִּשְׁבִיל לִשְׁמֹעַ אֵיךְ הַכֹּל הִתְחִיל מִפְּרָט שֶׁגָּדַל בְּרַחְמָהּ שֶׁל אֵם וְעַד שֶׁיָּצָא הוּא אֶל כְּלַל עַם יִשְׂרָאֵל, וְהָאֵם תֹּאמַר: מִפְּרָט אֶל כְּלָל יָאִיר הַוַּלָּד אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קיח'
