לֹא פַּעַם אֲנִי נִדְרֶשֶׁת לַעֲמֹד בְּחַיַּי לְהַחְלִיט הַחְלָטוֹת בְּסֻגִּיּוֹת שֶׁרְחוֹקוֹת מֶאֱמוּנָה וּבְיוֹתֵר קְרוֹבוֹת בַּגַּשְׁמִיּוּת לַחַיִּים שֶׁאֲנִי חַיָּה בַּמְּצִיאוּת שֶׁיָּרַדְתִּי לְתַקֵּן.
הַיּוֹם אֲנִי יוֹצֵאת לִבְדֹּק אֶת עַצְמִי, כָּךְ אָמַרְתִּי, הַחְלָטָה נְחוּשָׁה.
וַאֲנִי הוֹלֶכֶת לָקַחַת כְּלִי מַעֲשִׂי בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים יָמִים, וְלַתַּהֲלִיךְ אֶקְרָא הִתְעַבְּרוּת, הֵרָיוֹן וְלֵדָה.
הִתְעַבְּרוּת הָאֱמוּנָה שֶׁלִּי לְתוֹךְ הַמְּצִיאוּת שֶׁל הַחַיִּים זֶה הֵרָיוֹן.
וְהַלֵּדָה זֶה מִבְחַן הַתּוֹצָאוֹת שֶׁל מָה שֶׁאֲנִי נִדְרֶשֶׁת לְהַחְלִיט.
אָז הַכְּלִי מַתְחִיל מִשַּׁחֲרִית, מִנְחָה וְעַרְבִית, ג' שְׁעָרִים.
בְּשַׁחֲרִית – מַתְחִילָה הַבְּדִיקָה: מָה גּוֹרֵם לִי לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת? בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה סִימַן שְׁאֵלָה, כִּי הַיּוֹם לֹא הִתְחִיל, אַךְ הֵבַנְתִּי שֶׁהַיּוֹם הוּא מֵעֵין נִסָּיוֹן שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים מוּל הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים שֶׁמֵּאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּחַיֵּינוּ.
מִנְחָה – זֶה זְמַן הַפְסָקָה שֶׁל כָּל אָדָם בָּעוֹלָם, וַאֲנִי מַקְדִּישָׁה לְתוֹךְ הַהַפְסָקָה פֶּרֶק זְמָן שֶׁבּוֹ אֲנִי מְבָרֶכֶת אֶת כָּל הַטּוֹב שֶׁבָּעוֹלָם. גַּם אֶת מָה שֶׁנִּרְאֶה בְּעֵינַי וּבְעֵינֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים לֹא טוֹב, אֲנִי מְבָרֶכֶת.
אַל תִּשְׁאֲלִי, הָכִינִי הַפֶּתֶק "לְבָרֵךְ וְלֹא לִשְׁכֹּחַ". בְּזֶה שֶׁאַתְּ מְבָרֶכֶת, אַתְּ מִתְחַבֶּרֶת לְצִנּוֹר הַשֶּׁפַע הָעֶלְיוֹן. אֲנָשִׁים לֹא יוֹדְעִים שֶׁהַשְׁפָּעַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה מַתְחִילָה מִבְּרָכָה שֶׁאֲנִי מְבָרֶכֶת, גַּם אִם עָבַדְתִּי בַּעֲמַל כַּפַּי אֲנִי מְבָרֶכֶת.
וּבִשְׁעַת עַרְבִית, זֶהוּ שִׂיאוֹ שֶׁל הַתַּהֲלִיךְ, אֲנִי בּוֹדֶקֶת אֶת עַצְמִי עַד כַּמָּה אֲנִי מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי מוּל הַדְּבָרִים שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ הַיּוֹם. אֲנִי נִגֶּשֶׁת אֶל הַסֵּפֶר שֶׁשְּׁמוֹ לִקּוּטֵי הַמּוֹהֲרַ"ן וּמְבַקֶּשֶׁת שֶׁיַּנְחוּ אוֹתִי מִשָּׁמַיִם בְּמָה הָיָה עָלַי לִנְהֹג כְּלַפֵּי עַצְמִי שֶׁנִּשְׁלְחוּ לִי נִסְיוֹנוֹת.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָצַר מַעֲרֶכֶת זְמָן שֶׁל הִתְקַשְּׁרוּת לָאָדָם עִם עַצְמוֹ. בַּבֹּקֶר הוּא קָם מִשְּׁנָתוֹ, מַבִּיט בָּרְאִי, וּמִיָּד אוֹמֵר: לֹא הַלֵּל וְשֶׁבַח לָעוֹלָם, אֲנִי מְמַהֵר. דְּמוּתוֹ קוֹרֵאת לוֹ: תַּבִּיט. לָכֵן צָרִיךְ לְהַבִּיט בְּשַׁחֲרִית, הוּא שַׁחַר חָדָשׁ שֶׁל הַתְחָלָה חֲדָשָׁה.
וְשַׁעַר חָשׁוּב זֶה הַמִּנְחָה, מֵעֵין מְנוּחָה שֶׁאָדָם אוֹכֵל אוֹ נָח אוֹ יוֹצֵא לְהַפְסָקָה. אַךְ הוּא לֹא קָרָא לָהּ מְנוּחָה, הוּא קוֹרֵא לְזוֹ הַשָּׁעָה: צָרִיךְ לְמַהֵר. כָּךְ הִתְחִיל אֶת הַיּוֹם מִשַּׁחֲרִית לְמַהֵר, בְּמִנְחָה מְמַהֵר, שֶׁהִגִּיעָה עַרְבִית צָרִיךְ לְמַהֵר לִישֹׁן כִּי מָחָר צָרִיךְ לָקוּם וּלְמַהֵר.
לָכֵן חֲשׁוּבָה הַהִתְחַבְּרוּת אֶל אֵלּוּ הַכֵּלִים: שַׁחֲרִית, מִנְחָה וְעַרְבִית.
וְעַרְבִית זֶה מִתּוֹךְ עָרֵב קוֹלֵךְ לְהוֹדוֹת עַל הַיּוֹם שֶׁקִּבַּלְתְּ לְתַקֵּן בּוֹ מַשֶּׁהוּ קָטָן בְּתוֹךְ הָעוֹלָם הַגָּדוֹל.
וַיְּהִי עֶרֶב וַיְּהִי בֹקֶר, אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קסד'
