הַכְּלִי הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּמַדְתִּי נִקְרָא הִתְפַּיְּסוּת, וְהוּא פּוֹתֵחַ לִי דֶּלֶת אֶל מַעֲמַקֵּי עַצְמִי. לָמַדְתִּי שֶׁכָּל מָה שֶׁקּוֹרֶה, יֵשׁ בּוֹ אֵיזֶה עִנְיָן. וְהַתַּהֲלִיךְ שֶׁקָּרָאתִי לוֹ הִתְפַּיְּסוּת נִמְשַׁךְ וְיִמָּשֵׁךְ לְאֹרֶךְ כָּל תְּקוּפַת חַיָּי.
אָדָם לֹא יָכוֹל לְהָצִיץ בְּעַצְמוֹ וְלִבְרֹחַ אֶל מַסְקָנוֹת שֶׁאֲנִי מְפֻיָּס. כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ אֲנַחְנוּ מְגַלִּים כֵּיצַד מָה שֶׁחָבוּי בָּנוּ מִתְגַּלֶּה לְאַט, אַךְ הַגִּלּוּי לוֹקֵחַ זְמָן, וְלַזְּמָן שֶׁל הַגִּלּוּי יֵשׁ שֵׁם וְזֶה קִלּוּף, אָדָם מְקַלֵּף אֶת קְלִפּוֹתָיו, מַשִּׁיל בְּכָל עֲבוֹדָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עִם עַצְמוֹ וְעִם הַסְּבִיבָה חֲסִימָה שֶׁעוֹמֶדֶת בְּדַרְכּוֹ. וְלָכֵן הַכְּלִי שֶׁקָּרָאתִי לוֹ הִתְפַּיְּסוּת נִמְשָׁךְ כָּל יוֹם, וְלָכֵן מַעֲלַת הַהִתְבּוֹדְדוּת, הַשְּׁהִיָּה עִם עַצְמִי, הִיא חֲשׁוּבָה מְאוֹד, הִיא מְנַתֶּקֶת אוֹתָנוּ מֵהַחִיצוֹנִי וְגוֹרֶמֶת לָנוּ לְהִכָּנֵס לַפְּנִימִי.
וְהַיּוֹם לָמַדְתִּי שֶׁקָּשֶׁה לְהִכָּנֵס לַפְּנִימִי בַּעֲבוֹדַת הַהִתְבּוֹדְדוּת, כִּי הַפַּחַד מֵאֵיזֶה שֶׁהוּא כַּעַס לֹא נוֹתֵן לִי לְהַמְשִׁיךְ וּלְגַלּוֹת מָה שֶׁחָבוּי, נֶחְבָּא וְנִטְמַן כְּאוֹצָר בְּתוֹכִי.
הַכְּלִי הֶחָשׁוּב שֶׁמַּמְשִׁיךְ מִיָּד לְאַחַר הַהִתְפַּיְּסוּת וְתוֹפֵס מָקוֹם בַּחֲשִׁיבוּת נִקְרָא הוּא תּוֹדָעָה, זִכָּרוֹן רוּחָנִי. לָנוּ מִיּוֹם בּוֹאֵנוּ לָעוֹלָם יֵשׁ מַעֲרֶכֶת רוּחָנִית שֶׁל זִכְרוֹנוֹת, וְלָרֹב הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁהָיוּ מִתִּקּוּנֵינוּ הַקּוֹדְמִים נִשְׁכָּחִים מֵאִתָּנוּ. אַךְ בְּכָל עֲבוֹדָה רוּחָנִית מִתְגַּלֶּה חֵלֶק מֵאוֹתוֹ זִכָּרוֹן, וּפִתְאֹם שֶׁאַלְפֵי חֲלָקִים מִתְגַּלִּים וּמִתְחַבְּרִים יֵשׁ זִכָּרוֹן שֶׁעוֹלֶה. וְהַזִכָּרוֹן בִּשְׁמוֹ מַגִּיעַ מֵאוֹתוֹ תַּהֲלִיךְ רוּחָנִי שֶׁל לִוּוּי הַדֶּרֶךְ, הַלִּוּוּי נִקְרָא הַשְׁגָּחָה. וְאָסוּר לָנוּ לָתֵת לַהִתְנַגְּדֻיּוֹת שֶׁבְּתוֹכֵנוּ לְהַרְאוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ. תּוֹדָעָה רוּחָנִית זֶה לוֹמַר הַיּוֹם שֶׁהַכֹּל כָּתוּב אוֹ נִכְתַּב בַּמְּצִיאוּת שֶׁל חַיֵּינוּ, אַךְ יֵשׁ חֲלָקִים בַּזִּכָּרוֹן הָרוּחָנִי שֶׁאָדָם יָכוֹל לְתַקֵּן. הוּא יִזְכֹּר דְּבָרִים רָעִים שֶׁחָוָה מִתִּקּוּנִים קוֹדְמִים, אַךְ יִתָּכֵן שֶׁכָּל תִּקּוּנוֹ יִהְיֶה לְהָבִיא אֶת מִדַּת הַשִּׂמְחָה וּלְשַׁחְרֵר מִתּוֹכוֹ אֶת מִדַּת הָעַצְבוּת. נִרְאֶה אֲנָשִׁים שֶׁשּׁוֹאֲלִים: מַדּוּעַ יֵשׁ לִי הַכֹּל וַאֲנִי לֹא מְאֻשָּׁר? אוֹ מְאֻשֶּׁרֶת? כִּי בְּתוֹךְ הַתּוֹדָעָה הָרוּחָנִית, בַּזִּכָּרוֹן הָרוּחָנִי, הֵם חָווּ אֶת הָאֹשֶׁר בְּאוֹתָם עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים שֶׁמֵּהֶם נֶחְצַב, נֶחְצְבָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם, לָכֵן אוֹמְרִים: לְכָל אֶחָד יֵשׁ חֵלֶק אֱלֹהָ מִמַּעַל.
הָאָדָם עָסוּק בְּמַסָּע שֶׁל לְהַכִּיר אֶת הֶחָבוּי, הַנֶּחְבָּא בְּחַיָּיו. כַּאֲשֶׁר הוּא לָמַד לְהִתְפַּיֵּס עִם עַצְמוֹ, הוּא יַתְחִיל בְּתַהֲלִיךְ לִזְכֹּר אוֹ לְהַמְחִישׁ מִתּוֹךְ הַזִּכָּרוֹן: מָה יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מְאֻשָּׁר? וְהָאִם לָתֵת לַגַּשְׁמִיּוּת לְהַכְנִיעַ אוֹתוֹ?
וּכְכָל שֶׁהוּא יִתְקָרֵב אֶל הֶחָבוּי שֶׁבְּתוֹכוֹ, תִּגְדַּל רְאִיָּתוֹ לִרְאוֹת, וְאָז הוּא יָכוֹל לִרְאוֹת בַּחִיצוֹנִי אֶת מָה שֶׁמִּתְהַוֶּה וּמְהַוֶּה לוֹ אֹשֶׁר שֶׁלַאֲחֵרִים יֵרָאֶה חֹסֶר גָּדוֹל אוֹ עֲנִיּוּת לִשְׁמָהּ, וַעֲנָוָה שֶׁהִיא מְנֻגֶּדֶת לְגַאֲוָה. וְהוּא יַפְשִׁיט אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת, וְתוֹדָעָה אַחַת תַּעֲמֹד לְנֶגֶד עֵינָיו: כִּסוּפִים וְתַכְלִית, שָׁם עֲבוֹדָתוֹ לְהַגִּיעַ לַתַּכְלִית הַנִּצְחִית, אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קנ'
