לְהַכִּיר אֶת עַצְמִי זֶה לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי. מִי שֶׁאוֹהֶבֶת אֶת עַצְמָה הִיא מַכִּירָה אֶת עַצְמָה. וּבְכָל יוֹם אֶשְׁאַל: מָה שְׁלוֹמִי? וּשְׁלוֹמִי זֶה הַכְּלִי שֶׁמֵּאִיר מִגְּדֻלָּתוֹ בְּתוֹכִי. וּבְכָל יוֹם אֶשְׁאַל אֶת עַצְמִי כַּמָּה וְכַמָּה שְׁאֵלוֹת, אַךְ כָּל הַתְּשׁוּבוֹת נִמְצָאוֹת בְּחַדְרֵי נִשְׁמָתִי.
לְהַכִּיר אֶת עַצְמִי זֶה גִּלּוּי הָאוֹר שֶׁמִּתְגַּלֶּה מִמַּעֲשַׂי וְלֹא מִפְּחָדַי, וּבְכָל יוֹם נַכִּיר אֶת עַצְמֵנוּ בְּהִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁנִּשְׁאַל: מַהוּ הַקִּלְקוּל וְהַתִּקּוּן שֶׁאֲנִי מְתַקֶּנֶת בְּחַיַּי? בַּזּוּגִיּוּת, בַּהוֹרוּת, בַּגֵּרוּשִׁין, בָּרַוָּקוּת, בַּהִתְבַּגְּרוּת וּבַיַּלְדּוּת. כָּל שָׁלָב בְּחַיֵּינוּ – יֵשׁ בּוֹ תִּקּוּן שֶׁאָנוּ מְתַקְּנִים, וְהַכֹּל מִנְּקֻדָּה שֶׁמַּתְחִילָה וּמְאִירָה מִתּוֹכִי, וּשְׁמָהּ: פְּנִימִיּוּת כָּל הַדְּבָרִים. וְתָמִיד נֹאמַר: פְּנִימִיּוּת מְקוֹר הַתְּשׁוּבָה.
לְהַכִּיר אֶת עַצְמִי זֶה לִשְׁאֹל אֶת עַצְמִי אִם טוֹב לִי בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנִי עוֹמֶדֶת. לְהִתְקָרֵב אֶל עַצְמִי זֶה לִרְאוֹת מֵרָחוֹק שֶׁהַטּוֹב קָרוֹב וּמִתְקָרֵב אֶל דַּרְכִּי. וּמַדּוּעַ קָשֶׁה לִי לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי? כִּי בְּתוֹכִי יֵשׁ יוֹתֵר מָקוֹם לְבִקֹּרֶת, מָה הָיִיתִי צְרִיכָה לְתַקֵּן בְּעַצְמִי. וּמִיָּד אָמַרְתִּי שֶׁהַבִּקֹּרֶת צְרִיכָה לְפַנּוֹת מָקוֹם לִנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁאֶמְצָא וְקַיָּמוֹת בְּתוֹכִי. אָז צָרִיךְ לְשַׁחְרֵר אֶת הַבִּקֹּרֶת בִּשְׁבִיל הִתְגַּלּוּת הַבְּרָכָה שֶׁמִּתְגַּלָּה בְּכָל יוֹם בֶּאֱמוּנָתִי בְּאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.
וְגִלּוּי יִחוּדוֹ זֶה גִּלּוּי יִחוּד הַשָּׁלֵם שֶׁבְּתוֹכִי. וְתִקּוּן הַשָּׁלֵם הוּא חִבּוּר הַחֲלָקִים, וּבְכָל יוֹם נְחַבֵּר חֵלֶק אֶל חֵלֶק.
לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי זֶה לְגַלּוֹת בְּהִתְגַּלּוּת פְּנִימִית מָהֵם הָרְצוֹנוֹת שֶׁמֵּהֶם הַכְּלִי שֶׁבְּתוֹכִי יָאִיר הַשְׁפָּעָה בְּכָל מַעֲשַׂי, וְאֹמַר: צָרִיךְ אֱמוּנָה שֶׁהַכְּלִי מֵאִיר מִכָּל הַחֲסָדִים שֶׁמְּאִירִים מִמַּעֲשַׂי. וּבְוַדַּאי יִשְׁאֲלוּ: מָהֵם הַחֲסָדִים בְּזֶה הָעוֹלָם? אָז נֹאמַר: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, וְנֹאמַר: הִתְגַּלּוּת אוֹר הַבּוֹרֵא בְּאַהֲבָה אֲשֶׁר מִתְקַיֶּמֶת לְאַחֵד נְשָׁמוֹת אֶל גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה.
לְהַכִּיר אֶת עַצְמִי זֶה לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי בַּחֵלֶק שֶׁל לַעֲזֹר לְהָאִיר אֶת הַדֶּרֶךְ לַמְּבַקְּשִׁים מְעַט אוֹר, וְלוֹמַר לָהֶם: מְעַט אוֹר דּוֹחֶה הַרְבֵּה חֹשֶׁךְ.
וּבְתוֹכִי חֲדָרִים חֲדָרִים, כָּל חֶדֶר יֵשׁ בּוֹ חֵלֶק שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי וְסִפַּרְתִּי וְיָדַעְתִּי וְחָבוּי בְּתוֹכִי. וְצָרִיךְ לָלֶכֶת אֶל אֵלּוּ הַחֲדָרִים וְלִשְׁאֹל אֶת עַצְמֵנוּ: מָה רָצָה כָּל עִכּוּב בְּחַיֵּינוּ לְלַמְּדֵנוּ? כִּי כָּל מַטָּרָה בְּחַיֵּינוּ יֵשׁ בָּהּ סוֹף וְגַם הַתְחָלָה, וּבִשְׁבִיל לְהָבִין אֶת הַסּוֹף צָרִיךְ לָלֶכֶת אֶל הַהַתְחָלָה. וְהַהַתְחָלָה מַתְחִילָה לְהַכִּיר אֶת עַצְמִי חֶדֶר לְחֶדֶר, רָצוֹן אֶל רָצוֹן, גִּלּוּי אֶל גִּלּוּי, שְׁאֵלָה אֶל שְׁאֵלָה, וְהָעִקָּר לוֹמַר: הַסִּבָּה שֶׁהִתְרַחַקְתִּי מֵעַצְמִי שֶׁפָּחַדְתִּי לְהִכָּנֵס פְּנִימָה אֶל תּוֹךְ גִּלּוּי כָּל הַחֲדָרִים, כָּל הַתְּשׁוּבוֹת נִמְצָאוֹת בְּתוֹכִי. וּמָה שֶׁרָחוֹק מִמֶּנִּי בְּתוֹכִי הוּא קָרוֹב בְּיוֹתֵר כִּי זוֹ הַמְּצִיאוּת שֶׁהִמְצִיא וְהִלְבִּישׁ הַבּוֹרֵא בְּדַרְכִּי.
וְאוֹמְרִים: הַמְּצִיאוֹת מִשְׁתַּנָּה בְּהֶתְאֵם לְמָה שֶׁבְּתוֹכִי, כִּי בְּתוֹכִי זֶה כָּל הָעִנְיָן. וְאִם לֹא נְשַׁחְרֵר אֶת מָה שֶׁחָבוּי וּמִסְתַּתֵּר בַּחֲדָרִים, הַכֹּל יִשְׁתַּחְרֵר בִּזְעָקָה גְּדוֹלָה, בְּמַשְׁבֵּר נַפְשִׁי. לָכֵן צָרִיךְ לָרֶדֶת אֶל הַחֲדָרִים וּלְשַׁחְרֵר אֶת הָעֹמֶס, וְלֹא לְחַכּוֹת לְיוֹם שֶׁבּוֹ הַדְּבָרִים יָצוּפוּ כִּרְגָשׁוֹת חֲבוּיִים בַּכְּאֵב שֶׁהָיָה בְּתוֹכֵנוּ. בְּכָל יוֹם צָרִיךְ לִשְׁאֹל: הֲאִם הָיָה לָךְ טוֹב הַיּוֹם? מָה צִפִּית מֵהַיּוֹם? וְהַאִם אַתְּ מוֹדָה עַל מָה שֶׁהָיָה לָךְ הַיּוֹם?
לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי זֶה לְהַכִּיר אֶת עַצְמִי מִקָּרוֹב, לָדַעַת שֶׁשְּׁתִיקָה מַרְחִיקָה אֶת הַכְּאֵב אֶל פְּנִימִיּוּת הַנְּשָׁמָה. וּבְכָל יוֹם נֹאמַר: יֵשׁ בִּי דְּבָרִים טוֹבִים שֶׁבִּזְכוּתָם בְּרָאַנִי בִּבְרִיאָתוֹ וּבְאַחְדּוּתוֹ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וּלְשֵׁם כָּךְ הוּא בָּרָא אוֹתִי בִּבְרִיאָתוֹ. וְהַכֹּל לְגַלּוֹת בְּכָל יוֹם עַד כַּמָּה אֲנִי יְכוֹלָה לְהִתְקָרֵב אֶל עַצְמִי וְאֶל הָאֲחֵרִים וְלוֹמַר: כָּל הַתִּקּוּן הוּא לְהַגִּיעַ לְדַרְגָּה שֶׁל הִתְפַּיְּסוּת וְשָׁלוֹם פְּנִימִי, שֶׁמִּמֶּנּוּ תִּתְגַּלֶּה הַבְּרָכָה בִּכְלִי הַנְּשָׁמָה. וְאִם הַכְּלִי יֵשׁ בּוֹ הִתְפַּיְּסוּת, אָז הַשֶּׁפַע יוֹרֵד וְאֵין בּוֹ חֶסֶר מִן הַשֶּׁפַע הָעֶלְיוֹן.
לְגַלּוֹת אֶת עַצְמִי זֶה לְהִתְפַּיֵּס עִם עַצְמִי, כִּי בְּכָל יוֹם צָרִיךְ לְחַלֵּק אֶת הַיּוֹם לְשַׁחֲרִית, מִנְחָה וְעַרְבִית.
שַׁחֲרִית – הִתְעוֹרְרוּת
מִנְחָה – הִתְגַּלוּת
עַרְבִית – הוֹדָיָה
תֵּלְכִי לְהַכִּיר אֶת עַצְמֵךְ, הַתְּשׁוּבוֹת יַגִּיעוּ בְּקָרוֹב, אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קו'
