בְּהַחְלָטָה אֲמִיצָה הֶחְלַטְתִּי לַעֲמֹד מוּל כָּל הַפְּחָדִים, וְעִקַּר הַפַּחַד מִתּוֹךְ הַמָּקוֹם שֶׁקָּרָאתִי לוֹ לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת. וְיָצָאתִי לְחַפֵּשׂ הַתְּשׁוּבוֹת שֶׁבְּוַדַּאי הָיוּ מוּנָחוֹת אֶצְלִי וּמְסֻדָּרוֹת הֵיטֵב, וְכָל הַתְּשׁוּבוֹת מְחַכּוֹת שֶׁאֹמַר: אֲנִי מְפֻיֶּסֶת עִם עַצְמִי. הֶחְלַטְתִּי שֶׁאֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת וּבִקַּשְׁתִּי לְהַנִּיחַ אֶת מְעַכְּבֵי דַּרְכִּי הַרְחֵק רָחוֹק מִדַּרְכִּי. לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת זֶה לֶאֱחֹז כָּל רֶגַע שֶׁל שִׁגְרָה וְלוֹמַר שֶׁגַּם בַּשִּׁגְרָה יִתְקַיֵּם אֵיזֶה שֶׁהוּא עִנְיָן שֶׁבְּוַדַּאי הֻסְתַּר מֵעֵינַי. וְהִרְגַשְׁתִּי כֵּיצַד אֲנִי מִתְקָרֶבֶת לְאַט לְאַט אֶל כָּל הַתְּשׁוּבוֹת שֶׁלִּי שֶׁהָיוּ מוּנָחוֹת בִּפְנִימִיּוּת הַנְּשָׁמָה. וְהוֹצֵאתִי תְּשׁוּבָה רִאשׁוֹנָה: בִּטָּחוֹן עַצְמִי – לְהַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ בָּךְ יִחוּד מְיֻחָד שֶׁמְּיַחֵד אוֹתָךְ, וְגַם אִם תִּשְׁמְעִי שֶׁיֵּשׁ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת כָּמוֹךְ, אַתְּ בִּתִּי קְרוֹבָה יוֹתֵר לְאָבִיךְ, הוּא מִסְתַּכֵּל עַל צְעָדַיִךְ כְּאָב הַדּוֹאֵג לִצְרָכֶיהָ שֶׁל בִּתּוֹ. וְכָל דְּאָגָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ זֶה רַק לָקוּם וְלוֹמַר: מָחָר הַכֹּל יִשְׁתַּנֶּה, כִּי הַכֹּל הוּא אֶחָד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ.
וְהוֹצֵאתִי עוֹד תְּשׁוּבָה: לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרת זֶה אָסוּר לָתֵת לַפַּחַד לְנַהֵל אֶת חַיַּי, כִּי הַפַּחַד נִזּוֹן וּמֵזִין אֶת עַצְמוֹ מִן הַחֻלְשׁוֹת שֶׁלָּנוּ, כָּךְ אָמַרְתִּי לָעוֹבְרִים וְשָׁבִים בְּדַרְכִּי. כָּךְ עָשִׂיתִי הִתְקָרְבוּת לְגַלּוֹת אֶת הַמָּקוֹם שֶׁבָּאתִי, לְהַסְתִּיר בְּתוֹכִי אוֹר שֶׁנִּקְרָא "הֲתִּשְׁמְעִי קוֹלִי", אוֹר הַמַּגִּיעַ מֵהִתְקַשְּׁרוּתִי. וְאָמַרְתִּי בְּחָזְקָה שֶׁלִּהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת זֶה לְהַאֲמִין שֶׁגַּם הָרַע בְּיוֹתֵר הוֹפֵךְ לַטּוֹב הַמֻּשְׁלָם. עוֹד צַעַד אֶחָד, עוֹד תְּשׁוּבָה אַחַת, וּבִקַּשְׁתִּי מֵעַצְמִי בִּשְׁבִיל לְהָבִין מַהוּ לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת. וְהַכֹּל טוֹב, כָּךְ הִגְדַּרְתִּי אֶת הַשָּׁלֵם לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת, כִּי הִתְעַסַּקְתִּי בַּטּוֹב שֶׁכָּרֶגַע נוֹלַד מִתּוֹכִי, כִּי בְּאֵלּוּ הַחַיִּים מְבַקְּשִׁים מֵאִתָּנוּ שֶׁנַּאֲמִין שֶׁהַשִּׁנּוּי מַתְחִיל מִמַּחֲשָׁבָה שֶׁיּוֹצֶרֶת מְצִיאוּת. וּמִיָּד הִצְטַיְּרָה מַחֲשָׁבָה שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לַעֲמֹד מוּל קֹשִׁי וּלְהַצִּיג אֶת עַצְמִי, לֹא בַּחִסָּרוֹן, רַק בַּיִּתְרוֹן שֶׁיֵּשׁ יִחוּד שֶׁמְּיַחֵד אוֹתִי וְנָתַן לִי הַבּוֹרֵא.
וְיָדַעְתִּי הַיּוֹם שֶׁלִּהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת זֶה בְּעִקָּר לְהַרְגִּישׁ כֵּיצַד הָרָצוֹן מִשְׁתּוֹקֵק וּבוֹעֵר לְשִׁנּוּי. וְהַכֹּל תָּלוּי בַּמַּחֲשָׁבָה, כִּי לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת זֶה שָׁלֵם אֶחָד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַרְבֵּה חֲלָקִים, וְעִקַּר הַחֲלָקִים הוּא לְהָאִיר טוֹב לַחֵלֶק הַבָּא. וְכֵיצַד מְאִירִים הַחֲלָקִים שֶׁיַּהַפְכוּ לְשָׁלֵם אֶחָד? בָּרֶגַע שֶׁאֲנִי אֹמַר: הַשִּׁנּוּי מַתְחִיל וְאֵין יוֹתֵר מִמָּה לְפַחֵד. וּמִיָּד מַתְחִיל מַסָּע, וְהַכֹּל פּוֹעֵל לְטוֹבָתִי. וְגַם אִם יָבוֹאוּ פִּתּוּלִים חַדִּים בְּזֶה הַמַּסָּע, אֲנִי נִצְמֶדֶת לֶאֱמוּנָתִי שֶׁהִנֵּה הַטּוֹב שֶׁמֵּאִיר זֶהוּ הָאוֹר שֶׁהוֹלֵךְ וּמְצַיֵּר לִי אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל יָמִים טוֹבִים. כִּי עִקַּר לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת זֶה לוֹמַר: יֵשׁ בִּי נְשָׁמָה שֶׁכֻּלָּהּ רֶגֶשׁ וְחֶמְלָה, וְיָצָאתִי לְהָבִין הַיּוֹם שֶׁלִּהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת זֶה רַק הִסְתַּכְּלוּת שֶׁלִּי לְהִסְתַּכֵּל וְלוֹמַר: הַכֹּל תָּלוּי בְּמָה שֶׁאֲנִי רוֹאָה וּמְשַׁנָּה וּמִשְׁתַּנֶּה מִמַּחֲשָׁבָה אֶל דִּבּוּר וְאֶל מְצִיאוּת.
אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת בְּלִי לְפַחֵד, כִּי מְאֻשֶּׁרֶת זֶה הָרָצוֹן שֶׁלּוֹקֵחַ אוֹתִי הַיּוֹם הֲכִי רָחוֹק לַמִּתְקַיֵּם. אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה רה'
