שָׁאַלְתִּי אֶת מוֹרִי: מָה זֶה לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי? וְיֵשׁ שֶׁיַּגִּידוּ שֶׁהַדָּבָר הוּא רַע. רַע – רָאשֵׁי תֵּיבוֹת רָצוֹן עַצְמִי. וּמְדַבֵּר רַבּוֹת בְּתוֹרָתוֹ כְּבוֹד הַצַּדִּיק עַל מִדַּת הַהִתְפַּיְּסוּת, שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לִהְיוֹת מְפֻיָּס עִם עַצְמוֹ. כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְפֻיֶּסֶת עִם עַצְמִי, נִמְצֵאת בְּשָׁלוֹם עִם עַצְמִי וּמְנִיחָה לַמַּאֲבָקִים, אָז בְּוַדַּאי גַּם אֵלּוּ שֶׁיָּבוֹאוּ בְּדַרְכִּי הֵם יַתְאִימוּ לְתַהֲלִיכֵי הָרְגָשׁוֹת הַנִּכְנָסִים בְּפִתְחֵי לִבִּי.
אֲנַחְנוּ פּוֹגְשִׁים אֲנָשִׁים שֶׁלָּרֹב בָּאִים לְצַיֵּר לָנוּ אֶת הָאֱמֶת עַל עַצְמֵנוּ, וְקָשֶׁה לָנוּ לְהָבִין אֶת הָאֲחֵרִים מִתּוֹךְ הַמָּקוֹם הֶעָמוּס שֶׁל עַצְמֵנוּ. לָכֵן צָרִיךְ לִלְמֹד לְבַקֵּשׁ בְּכָל בֹּקֶר בַּתְּפִלָּה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁאֶמְצָא בְּתוֹכִי רַק נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וְאֶלְמַד לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי וְלֹא לְחַפֵּשׂ אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת. כַּאֲשֶׁר אֲנִי חַיָּה בְּחֶסְרוֹנוֹת, קָשֶׁה לִי לִרְאוֹת אֶת הַיִּתְרוֹנוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כִּי הַמְּצִיאוּת הִיא מִשְׁתַּנָּה מִיָּד כְּשֶׁאֲנִי מַאֲמִינָה בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁיֵּשׁ בִּי הַכֹּחַ לְשַׁנּוֹת עַל-יְדֵי מַחֲשָׁבָה אֶת אֵלּוּ יְמֵי הַמֵּצָר. וְלִשְׁבֹּר הַקֹּשִׁי הַנֶּעֱמַד צָרִיךְ נְחִישׁוּת וְהַתְמָדָה, וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה – אֲנִי אֶהְיֶה מְאֻשֶּׁרֶת. וְאָסוּר לִי לְפַחֵד מִזֶּה הַפַּחַד לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת. הַגְדָּרַת אֹשֶׁר הִיא אַחַת – מְלַוִּים אוֹתִי בְּהַשְׁגָּחָה תְּמִידִית מִלְּמַעְלָה, לָכֵן אֲנִי רְגוּעָה.
הֵבַנְתִּי שֶׁלְּהִתְפַּיֵּס עִם עַצְמִי זֶה לְפַנּוֹת מָקוֹם גָּדוֹל בִּלְהַאֲמִין בְּעַצְמִי. וּמִי שֶׁמַּאֲמִינָה בְּעַצְמָהּ יְכוֹלָה לְהַשְׁפִּיעַ עַל כָּל הַסּוֹבְבִים, כִּי בְּכָל מִלָּה שֶׁהִיא מוֹצִיאָה מִפִּיהָ, לִבָּהּ וְדִבּוּרָהּ שָׁוִים. יָצָאתִי מִמָּחָר לִנְטֹעַ בְּתוֹכִי מַחֲשָׁבָה: אַתְּ מְסֻגֶּלֶת, בִּתּוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, לְשַׁנּוֹת אֶת חַיַּיִךְ. וּמִשָּׁמַיִם יַעֲנוּ: כָּעֵת מְאִירִים וּמְצַפִּים מָה תַּעֲשִׂי. לְחוֹלֵל שִׁנּוּי זֶה לְהַאֲמִין בְּעַצְמִי. אָמֵן וְאָמֵן.
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה ריח'
