מְצִיפִים וְנִקּוּי הַכְּלִי
מְצִיפִים אֵלּוּ תַּהֲלִיכִים אֲשֶׁר מֻדְחָקִים מֵהַיַּלְדּוּת וְעַד זְמָן זֶה שֶׁבּוֹ אָנוּ מְגַלִּים דֶּרֶךְ נִקְּיוֹן הַכְּלִי מָהֵם הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהִדְחַקְנוּ, וְצָפִים הֵם וְעוֹלִים.
וְהַיּוֹם אֲנִי יוֹדַעַת לְזַהוֹת דֶּרֶךְ נִקְּיוֹן הַכְּלִי מַדּוּעַ מֵצִיף עוֹלֶה וּמֵצִיף בִּי אֶת הַמֻּדְחָק, בְּבֶכִי, בְּעֹמֶס וּבְעִקָּר בִּרְגָשׁוֹת. מַדּוּעַ זֶה קָרָה?
וְהַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לְנַקּוֹת וּלְהִשְׁתַּחְרֵר מֵאֵלּוּ הַמְּצִיפִים זֶה נִקְּיוֹן הַכְּלִי. וְיֵשׁ שֶׁיֹּאמְרוּ: אַל תִּגְּעִי אוֹ תְּחַטְּטִי בֶּעָבָר, מָה שֶׁהָיָה הָיָה וְאֵינוֹ קַיָּם. אַךְ הַשִּׁנּוּיִים בִּמְצִיאוּת הַחַיִּים מַעֲלִים בְּתוֹכֵנוּ בְּמַעֲרְכוֹת יְחָסִים מְצִיפִים מֻדְחָקִים. וְנִמְצָא אֶת עַצְמֵנוּ מֵגִיבִים מִתּוֹךְ הַמֵּצִיף וְלֹא מֵהַדִּיּוּק שֶׁזֶּהוּ הַמָּקוֹם הַנָּכוֹן לְהָגִיב וְלָתֵת בִּטּוּי אֲמִתִּי לַתַּהֲלִיךְ. וְנִרְאֶה כֵּיצַד אָנוּ מֵגִיבִים בְּתוֹר הוֹרִים מִמָּקוֹם שֶׁמַּקְנֶה לַיֶּלֶד בִּטּוּי, שֶׁזֶּהוּ הַדִּיּוּק וְלֹא עֹמֶס מֻדְחָק שֶׁלָּנוּ שֶׁאָנוּ מַגִּיעִים אֶל הַהוֹרוּת בְּחַיֵּינוּ.
וְלָכֵן צָרִיךְ בְּכָל יוֹם לְנַקּוֹת אֶת הַכְּלִי. וּבַנִּקָּיוֹן נִפְגֹּשׁ תַּהֲלִיכִים שֶׁנִּקְרָא לָהֶם כּוֹאֲבִים, וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁיִּדְרְשׁוּ הֶסְבֵּר מוּל הוֹרֶה, מוּל חָבֵר, אוֹ כָּל אָדָם שֶׁהָיָה חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מֵחַיֵּינוּ. וְזֶה תְּחִילַת הַהֶכֵּרוּת שֶׁל מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי – לְהָבִין מַדּוּעַ קָשֶׁה לָהּ לִהְיוֹת רוֹצָה וּמְקַבֶּלֶת, וּמֵהֵיכָן מַגִּיעַ בְּכָל תַּהֲלִיךְ שֶׁבּוֹ הִיא נִמְצֵאת אֲנִי מְבִינָה, אֲנִי שׁוֹתֶקֶת, וּמַדּוּעַ הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי הוּא לֹא מְהַוֶּה בַּעֲבוּרָהּ אוֹר הַמֵּאִיר בְּדַרְכָּהּ, וּמַדּוּעַ היא בּוֹדֶקֶת תָּמִיד אִם מָה שֶׁהִיא עוֹשָׂה הִיא מַאֲמִינָה בּוֹ. רַק בְּדִיעֲבַד הִיא מְבִינָה שֶׁבְּכָל תַּהֲלִיךְ שֶׁהִיא עָשְׂתָה וְהֶאֱמִינָה בּוֹ הִיא בָּאָה לְהַשְׁלִים חֵלֶק חָסֵר שֶׁהָיָה בַּתַּהֲלִיךְ. לָכֵן קָשֶׁה לָהּ לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת, כִּי הִיא מְחַבֶּרֶת חֲלָקִים חֲסֵרִים בְּכָל יוֹם בְּחַיֶּיהָ.
אִלּוּ יָדְעָה מַאֲמִינָה אֵילוּ חֲלָקִים חֲסֵרִים בְּתוֹכָהּ שֶׁנִּקְרָאִים צְמֵאִים לְקַבָּלָה, הִיא הָיְתָה עוֹמֶדֶת וּמִיָּד הָיְתָה מְקַבֶּלֶת אֶת רוֹצָה וּמְקַבֶּלֶת בְּלִי הִתְנַגְּדוּת. אַךְ הִיא עֲסוּקָה יוֹתֵר בְּתוֹדָה, תּוֹדָה, תּוֹדָה וּפָחוֹת רוֹצָה, רוֹצָה וּמְקַבֶּלֶת.
אָז מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי יוֹצֵאת לֹא לְבַקֵּר אֶת עַצְמָהּ אֶלָּא לְהַכִּיר אֶת עַצְמָהּ, וְזֶה הַהֶבְדֵּל הַגָּדוֹל. כִּי אֲנָשִׁים שֶׁמְּבַקְּרִים הֵם לֹא עֲסוּקִים בְּתִקּוּן. וּמְבִינָה הִיא מְתַקֶּנֶת מִתּוֹךְ הִסְתַּכְּלוּת מָה הָיְתָה רוֹצָה לְהַשִּׂיג בִּשְׁבִיל נְקֻדַּת הָאוֹר בְּחַיֶּיהָ.
מָה אֲנִי מְנַקָּה מִתּוֹכִי?
אֶת זֶה אֲנִי שׁוֹאֶלֶת בְּכָל יוֹם אֶת עַצְמִי, וַאֲנִי עוֹנָה לְעַצְמִי: אֲנִי לֹא בְּדִיּוּק יוֹדַעַת, אִם הָיִיתִי יוֹדַעַת זֶה הָיָה טוֹב. וְגַם שֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתִי: מָה אַתְּ מְנַקָּה? אֲנִי אוֹמֶרֶת: אִם תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי אֲנִי לֹא יוֹדַעַת, אַךְ אֲנִי מַרְגִּישָׁה צֹרֶךְ לְנַקּוֹת.
וְתָמִיד אֲנִי שׁוֹמַעַת: אַתְּ רְגִישָׁה מִדַּי. וְהַיּוֹם לָמַדְתִּי לַעֲנוֹת שֶׁאֵין דָּבָר כַּזֶּה בָּעוֹלָם רְגִישָׁה מִדַּי, כִּי כָּל בְּנֵי הָאָדָם נוֹלָדִים רְגִישִׁים מִדַּי, אַךְ הַמְּצִיאוּת סָגְרָה בִּפְנֵיהֶם בְּתוֹךְ עַצְמָם אֶת הָרְגִישׁוּת מִדַּי. וְגַם אִם נִרְאֶה בֵּן אָדָם שֶׁרַבִּים יֹאמְרוּ: אֵין בּוֹ רְגִישׁוּת, אָז נִלְמַד שֶׁחִבּוּק וּנְשִׁיקָה וְהִתְקָרְבוּת הֵם הַדֶּרֶךְ לִפְתֹּחַ אֶת שַׁעֲרֵי הַרֶגֶשׁ, הָרִגּוּשִׁים בְּכָל אָדָם.
אָז אֲנִי לֹא רְגִישָׁה מִדַּי, כִּי רְגִישָׁה הִיא מוּדַעַת לְעַצְמָהּ וּלְכָל הַתַּהֲלִיכִים, אַךְ הִיא צְרִיכָה לְהִתְחַבֵּר אֶל הָרוֹצָה שֶׁבָּהּ וְאֶל הַמְּקַבֶּלֶת. אִם אֲנִי אַגִּיד שֶׁאֲנִי רוֹצָה אָז אַתְּ לֹא רְגִישָׁה מִדַּי, וְאֵין זֶה דָּבָר רַע לִרְצוֹת וּלְקַבֵּל, כָּךְ בָּנוּי טֶבַע הָעוֹלָם.
תִּתְּנִי – תְּקַבְּלִי, תְּקַבְּלִי – תִּתְּנִי. אָז אֲנִי מְנַקָּה, רָשַׁמְתִּי לְעַצְמִי, לְקַבֵּל. וַאֲנִי מְדַמְיֶנֶת שֶׁאֲנִי מְקַבֶּלֶת בְּהִתְבּוֹדְדוּת, וְאֵין זֶה דָּבָר רַע, וַאֲנִי מַרְגִּישָׁה רַע שֶׁאֲנִי מְקַבֶּלֶת, כִּי בְּרֹב הַזְּמָן שֶׁקִּבַּלְתִּי בַּמְּצִיאוּת הִרְגַּשְׁתִּי צֹרֶךְ לְהַחֲזִיר בַּמִּיָּדִי. מַדּוּעַ אַתְּ מַרְגִּישָׁה צֹרֶךְ לְהַחֲזִיר? כִּי קִבַּלְתִּי, לֹא נָעִים לִי. תִּקְּחִי, זֶה שֶׁלָּךְ. אָז לָמַדְתִּי לְקַבֵּל.
אֲנִי מְנַקָּה בְּתוֹכִי אֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהִדְחַקְתִּי מִיַּלְדוּת, שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי לְבַד, שֶׁהָיִיתִי צְרִיכָה בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים לְגַדֵּל אֶת עַצְמִי, לִהְיוֹת עִם עַצְמִי שֶׁאִמָּא הָיְתָה עֲסוּקָה. כֵּן, גַּם אִמָּא הָיְתָה מְבִינָה אֶת כָּל הָעוֹלָם. וְתָמִיד שֶׁפָּנִיתִי לְאִמָּא, הִיא אָמְרָה: עַכְשָׁיו אֲנִי עֲסוּקָה, כְּשֶׁתִּגְדְּלִי תָּבִינִי. אָז כָּל יוֹם אִמָּא אָמְרָה לִי: תָּבִינִי. וּכְשֶׁגָּדַלְתִּי אָמַרְתִּי: תָּבִינוּ, תָּבִינִי. וְשֶׁהִתְחַתַּנְתִּי אָמַרְתִּי: תָּבִין, תָּבִינוּ. וְאָז גִּלִּיתִי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכִי חַדְרֵי חֲדָרִים, וּבְתוֹךְ הַחֲדָרִים שֶׁלֹּא פָּתַחְתִּי יֵשׁ יַלְדָּה שֶׁשָּׁכַחְתִּי שֶׁאָמְרוּ לָהּ תִּגְדְּלִי, תִּתְבַּגְּרִי וְתָבִינִי אֶת כָּל הָעוֹלָם. וְהַיַּלְדָּה שֶׁבְּתוֹכִי מַרְאָה לִי חֲדָרִים שֶׁהָיוּ נְעוּלִים בְּתוֹכִי וְהֵם חֲדַר הָרוֹצָה וְחֲדַר הַמְּקַבֶּלֶת. וּבִשְׁנֵי הַחֲדָרִים הָיְתָה רֵיקָנוּת, וְהִתְפַּלֵּאתִי שֶׁלֹּא רָאִיתִי אֲפִלּוּ בֻּבָּה אַחַת אוֹ קִשּׁוּט שֶׁאָהַבְתִּי, כִּי הַכֹּל הָיָה בַּחֶדֶר שֶׁל מְבִינָה. וַאֲנִי עֲסוּקָה עַכְשָׁיו בַּחֲדָרִים שֶׁל רוֹצָה וּמְקַבֶּלֶת. אָז בַּחֶדֶר שֶׁל רוֹצָה אֲנִי מַכְנִיסָה: אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת עַצְמִי, אֵין זֶה דָּבָר רַע. וַאֲנִי מַתְחִילָה תַּהֲלִיךְ שֶׁבְּכָל יוֹם אֲנִי מְבִיאָה בַּשִּׁעוּרִים אֶל הַחֲדָרִים בְּהִתְבּוֹדְדוּת דְּבָרִים שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת. כָּל יוֹם בְּהִתְבּוֹדְדוּת אֲנִי מַכְנִיסָה אֶל חֲדַר הָרוֹצָה וְהַמְּקַבֶּלֶת דְּבָרִים שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת, זוֹ תְּחִלַּת הַתַּהֲלִיךְ. וְיִהְיוּ לִי דְּבָרִים שֶׁיִּהְיֶה לִי קָשֶׁה לְהַכְנִיס אֶל תּוֹךְ הָרוֹצָה: מִלָּה מֵאִמָּא שֶׁתַּגִּיד, אַתְּ תַּצְלִיחִי, אֲנִי לְיָדֵךְ, אַל תִּפְחֲדִי. אַךְ אֲנִי אֶתְגַּבֵּר וְאַכְנִיס אֶל תּוֹךְ הַחֶדֶר דְּבָרִים שֶׁחֲשׁוּבִים לִי. אָז יֵשׁ לִי עֲשָׂרָה מִפְגָּשִׁים שֶׁבָּהֶם בְּכָל שָׁבוּעַ אֲנִי מַכְנִיסָה אֶל הַחֶדֶר פְּרָטִים קְטַנִּים שֶׁיַעֲשׂוּ אוֹתִי מְאֻשֶּׁרֶת, וְקָרָאתִי לָהֶם פְּרִיטִים פְּרָטִיִּים. וּלְכָל אָדָם יֵשׁ פְּרָטִים פְּרָטִיִּים שֶׁהוּא מְמַלֵּא אֶת חַיָּיו. וְעַל זֶה אֲנִי אֲסַפֵּר, כָּךְ אָמַרְתִּי, לָאֲנָשִׁים שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת בַּשִּׁעוּר הַבָּא. עַל הַפְּרָטִים הַפְּרָטִיִּים שֶׁמְּמַלְּאִים אֶת חַיַּי, עַל אִשָּׁה שֶׁהֶחְלִיטָה בְּחַיֶּיהָ בְּיוֹם בָּהִיר שֶׁאֵין זֶה דָּבָר רַע לֶאֱהֹב אֶת עַצְמָהּ, וְשֶׁכֻּלָּם יֵדְעוּ מָהֶם הַפְּרָטִים שֶׁעוֹשִׂים אֶת הָאִשָּׁה מְאֻשֶּׁרֶת, אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קכד'