מציפים
יצחק ישראל שמרון
הַיּוֹם לָמַדְתִּי לְדַבֵּר עִם רִגְשׁוֹתַי. כָּל רֶגֶשׁ וְרֶגֶשׁ יוֹצְרִים הִתְרַגְּשׁוּת שֶׁמִּמֶּנָּה לָמַדְתִּי וְאֶלְמַד: רְגָשׁוֹת מְצִיפִים בְּתוֹכִי, הַיּוֹם אֲנִי יוֹדַעַת, תַּהֲלִיכִים פְּנִימִיִּים עֲמֻקִּים.
בְּכָל יוֹם נוֹצָר מִפְגָּשׁ בֵּינִי וּבֵין אֵיזֶה רֶגֶשׁ שֶׁבְּתוֹכִי, חִיּוּבִי אוֹ שְׁלִילִי. אַךְ הַיּוֹם אֲנִי חֲכָמָה לְהָבִין שֶׁגַּם הָרֶגֶשׁ הוּא בָּא כְּבִטּוּי הַמִּתְבַּטֵּא בְּמַעֲשַׂי מִתּוֹךְ הַיַּלְדָּה אוֹ מִתּוֹךְ הַבּוֹגֶרֶת.
וְהַיּוֹם אֲנִי יוֹדַעַת, מְצִיפִים רַבִּים עוֹלִים בְּתוֹכִי וְאוֹמְרִים: לְנַקּוֹת בִּשְׁבִיל הַמִּלּוּי. וּבְוַדַּאי נֹאמַר: הַמִּלּוּי חָשׁוּב, הַכְּלִי מִתְמַלֵּא כַּאֲשֶׁר אָנוּ עוֹבְדִים בְּהִסְתַּכְּלוּת וּבָעֲשִׂיָּה אֶת פְּנִימִיּוּתֵנוּ.
בִּשְׁבִיל לִבְדֹּק אֶת הַמְּצִיפִים שֶׁמְּצִיפִים בִּי רְגָשׁוֹת, אֲנִי בּוֹדֶקֶת אֶת הָרְגָשׁוֹת, כִּי הָרֶגֶשׁ לַטּוֹב אוֹ לָרַע יְחַבְּרֵנִי אֶל מָקוֹר אֲשֶׁר מֵצִיף בִּי רְגָשׁוֹת.
וְלָכֵן מִיָּד שֶׁאֶרְאֶה אֵיזֶה מָקוֹם בּוֹ אֲנִי נוֹפֶלֶת מִמִּדּוֹתַי, אֵלֵךְ לִבְדֹּק אֶת זֶה הַמָּקוֹם: מַדּוּעַ מֵצִיף בִּי אֵיזֶה עִנְיָן לְלַמְּדֵנִי? וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעִנְיָן שֶׁבִּרְצוֹנוֹ לְלַמְּדֵנִי גַּם עַל חֹסֶר אֱמוּנָתִי,
בְּוַדַּאי, בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם אָמַרְתִּי: אִם רִגְשׁוֹתַי חֲזָקִים בְּאַהֲבָתִי לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אָז מַדּוּעַ מְצִיפִים בְּתוֹכִי זֶה חֹסֶר אֱמוּנָתִי בְּדַרְכִּי?
וְהַיּוֹם אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֱמוּנָה מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ, וְכָל הַמְּצִיפִים הֵם בִּשְׁבִיל שֶׁנִּלְמַד לְנַקּוֹת מִתּוֹךְ מַעֲמַקֵּי הַנְּשָׁמָה, וּמִשָּׁם נִזְעַק: אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ?
כִּי כָּל תַּהֲלִיךְ שֶׁאָנוּ עוֹבְרִים מִתְקַיֵּם בּוֹ רֶגֶשׁ, אַךְ עָלֵינוּ לִלְמֹד לָגַעַת בָּרֶגֶשׁ בְּכָל עֲשִׂיָּה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים וְלֹא לְהָבִיא אֶת אֵלּוּ הָרְגָשׁוֹת אֶל מְצִיפִים. וְנֹאמַר:
רֻבֵּנוּ מְחַכִּים שֶׁהַדְּבָרִים יָצוּפוּ מֵעַל פְּנֵי עַצְמָם מִתּוֹךְ הַתַּהֲלִיךְ שֶׁמַּזְרִיעַ כְּעָסִים, אַךְ נִלְמַד לוֹמַר: הֶעָתִיד קָשׁוּר לֶעָבָר.
מָה הָיָה בֶּעָבָר שֶׁמֵּצִיף בְּכָל יוֹם לַהוֹוֶה? נֹאמַר: הָרֶגֶשׁ, וְשָׁמַרְנוּ רְגָשׁוֹת לֹא חִיּוּבִיִים עַל תַּהֲלִיכִים שֶׁעָבַרְנוּ, וּמִתּוֹךְ חֹסֶר הַחִיּוּב נוֹצַר בְּתוֹכֵנוּ עֹמֶס אֲשֶׁר צָמַח לְמֵצִיף שֶׁל כַּעַס אוֹ מֵצִיף שֶׁל גַאֲוָה.
נֵצֵא מִיָּד לְהָבִין, וּבִלְהָבִין נִגַּע בְּכָל הַמְּצִיפִים, כִּי בְּכָל תַּהֲלִיךְ יֵשׁ עִנְיָן. וְעָלֵינוּ לִבְנוֹת בְּחָכְמָה פְּנִימִיּוּת שֶׁמִּמֶּנָּה נִצְמַח לְהַגְדִּיל תּוֹרָה בְּתוֹכֵנוּ.
וְכַמּוּבָן לֹא נְפַחֵד מִלָּגַעַת בְּאוֹתָם מְצִיפִים שֶׁבָּאִים כְּחֵלֶק מֵאוֹתוֹ תַּהֲלִיךְ שֶׁל לְהָבִיא אֶת הַפַּחַד וְהַהִתְרַחֲקוּת מֵעַצְמֵנוּ. נֹאמַר: בְּכָל מֵצִיף יֵשׁ בּוֹ פַּחַד שֶׁהוּא מַסְתִּיר מִתּוֹכֵנוּ מֵרֶגֶשׁ אוֹ מִכְּאֵב,
כִּי הַיּוֹם הָרָצוֹן שֶׁלָּנוּ לָגַעַת בָּאֱמֶת, וְכַמּוּבָן הָאֱמֶת תְּלוּיָה רַק בָּרָצוֹן.
נַתְחִיל לֶאֱסֹף בְּכָל יוֹם אֶת אֵלּוּ הַמְּצִיפִים שֶׁהִגִּיעוּ מֵאוֹתָם תַּהֲלִיכִים שֶׁהֻשְׁפְּעוּ וְהִשְׁפִּיעוּ מִרְגָשׁוֹת, כִּי רְגָשׁוֹת מִתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא וּלְהַסְבִּיר שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכֵנוּ עוֹלָם פְּנִימִי הַנִּסְעָר מִסְּעָרָה
לְהָבִין אֶת קִיּוּם זֶה הָעוֹלָם אֶל הָעוֹלָם הַבָּא. וְהַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה הִיא לְהַתְחִיל בְּכָל יוֹם לִבְדֹּק מָה הוּא מַסְעִיר אֶת רִגְשׁוֹתַי וּמַכְאִיב בְּתַהֲלִיכֵי צְמִיחָתִי. רֶגֶשׁ מְדַבֵּר בְּמַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה נוֹצָר מִדִּבּוּר שֶׁאָנוּ
מְדַבְּרִים מִתּוֹךְ הַיַּלְדָּה אוֹ מִתּוֹךְ הַבּוֹגֶרֶת. אָסוּר לָתֵת לְעוֹלָם לָרְגָשׁוֹת שֶׁמִּתְרַגְּשׁוֹת לְהָצִיף אֶת פְּנִימִיּוּתֵנוּ, נֹאמַר: עָלַי לִלְמֹד לַעֲשׂוֹת תַּהֲלִיךְ שֶׁל נִקָּיוֹן מֵהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הִשְׁאַרְתִּי זִכְרוֹנוֹת,
וְטוֹב לַהֲפֹךְ זִכְרוֹנוֹת מִשְּׁלִילָה לְחִיּוּב, מִצְּמִיחָה לִבְנִיָּה, מֵהִתְעַלּוּת לִקְדֻשָּׁה.
אֲנִי בּוֹדֶקֶת כָּל רֶגֶשׁ מֵהֵיכָן הוּא מַגִּיעַ, שֶׁלֹּא יָצִיף בִּי מְקוֹמוֹת שֶׁרְחוֹקִים, הַיּוֹם אֲנִי אוֹמֶרֶת, בַּהֲבָנָתִי מִקִּיּוּם רְצוֹנִי. כִּי רָצוֹן הוּא לִבְנוֹת בְּכָל יוֹם אֶת מְלֶאכֶת הַכְּלִי, אָמֵן וְאָמֵן לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה פז'
