מִבְחַן מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי עוֹמֵד בְּכָל יוֹם, לֹא רַק בֵּינִי וּבֵין עַצְמִי, וְזוֹ הַטָּעוּת שֶׁל רֻבֵּנוּ, הַמִּבְחָן הַקִּיּוּמִי שֶׁל מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי. וְנֹאמַר: מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי צְרִיכָה לְהַגִּיעַ לְדַרְגָּה שֶׁל שָׁלֵם כַּאֲשֶׁר הִיא אוֹהֶבֶת אֶת עַצְמָהּ וּמַכִּירָה אֶת עַצְמָהּ. וַהֲרֵי עַד יוֹם מוֹתֵנוּ לְשֵׂיבָה טוֹבָה, אָנוּ מַכִּירִים בְּכָל יוֹם חֵלֶק מִתּוֹכֵנוּ וְלֹא אֶת הַשָּׁלֵם, וְגַם אִם נִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם עֲדַיִן יִשָּׁאֲרוּ חֲלָקִים בְּגֶדֶר הַסְתָּרָה.
וְכָךְ מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי הִיא יוֹצֵאת בְּכָל יוֹם לְחַדֵּד אֶת חוּשֶׁיהָ הָרוּחָנִיִּים: מָה מֵטִיב עִם דַּרְכָּהּ וְעִם אָשְׁרָהּ? וְהִיא עוֹמֶדֶת בַּמִּבְחָן הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר שֶׁנִּקְרָא: רְחוֹקִים אוֹ קְרוֹבִים. קְרוֹבִים הֵם קְרוֹבִים בְָּאַהֲבָה אֵלָיה אַךְ רְחוֹקִים מִדַּעְתָּהּ, מֵהַשְׁקָפַת מַאֲמִינָה בְּעַצְמָהּ. הִיא לֹא חַיָּה טוֹב עִם מַאֲמִינָה בְּעַצְמָהּ כִּי הִיא יוֹדַעַת שֶׁהָרְחוֹקִים שֶׁהֵם קְרוֹבִים אֵלֶיהָ רְחוֹקִים מִמָּה שֶׁהִיא מַאֲמִינָה, וְהִיא נִקְרַעַת כֵּיצַד לִיצֹר גֶּשֶׁר עִם מָה שֶׁהִיא מַאֲמִינָה וְרוֹצָה.
וְעוֹד מִבְחָן עוֹמֵד בְּדַרְכָּהּ: כֵּיצַד לְהָבִיא אֶת מָה שֶׁהִיא מַאֲמִינָה אֶל מָקוֹם שֶׁיִּתֵּן לָהּ גַּם שֶׁקֶט, גַּם אַהֲבָה, גַּם פַּרְנָסָה וּבְעִקָּר הִתְחַבְּרוּת אֶל הָאוֹר הָאֱלֹקִי.
וְאָז הִיא מַתְחִילָה תַּהֲלִיךְ, וּבַתַּהֲלִיךְ הִיא מוֹצִיאָה מִתּוֹכָהּ כְּמוֹ אֲרוֹן בְּגָדִים תַּהֲלִיכִים יְשָׁנִים. וְחֵלֶק מֵהַתַּהֲלִיכִים שֶׁהִיא מוֹצִיאָה זֶה הֶרְגֵּלִים שֶׁהִיא הִתְרַגְּלָה, כִּי הַיּוֹם בְּוַדַּאי הִיא תִּסְתַּפֵּק בְּהַרְבֵּה וּבְמוּעָט וְתַגִּיד זֶה הַרְבֵּה. הִיא תָּבִין שֶׁגַּם בַּחֲלָקִים שֶׁהָיוּ בְּחַיֶּיהָ, שֶׁהָיְתָה שִׂמְחָה, זֶה הָיָה אֲחִיזָה שֶׁל הַמְּדַמֶּה, שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע. יֶשְׁנָם תַּהֲלִיכִים שֶׁהָיִיתִי מְאֻשֶּׁרֶת, וּמִי אָמַר שֶׁהַתַּהֲלִיכִים שֶׁהָיִיתִי מְאֻשֶּׁרֶת הָיָה בָּהֶם מִדּוֹת, הָיָה בָּהֶם תִּקּוּן, הָיָה בָּהֶם הִתְקָרְבוּת אֶל עַצְמִי? וְהֶאֱמַנְתִּי שֶׁאֲנִי שְׂמֵחָה, זֶה חֵלֶק מֵהָעִוָּרוֹן שֶׁחַיִּים בּוֹ בְּנֵי אָדָם, הֵם שְׂמֵחִים כִּי הֵם לֹא רוֹאִים אֶת הָרַע שֶׁבַּדָּבָר.
וְכַאֲשֶׁר אָנוּ מִתְחַבְּרִים אֶל מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי, הַתַּהֲלִיךְ הוּא קָשֶׁה וְנוֹקֵב וְחֵלֶק מֵהַתַּהֲלִיךְ זֶה בֶּכִי, בּוֹכִים הַרְבֵּה. כִּי עִקַּר הַהֲבָנָה זֶה בְּלוֹמַר: הָיִיתִי רוֹצָה לַחֲזֹר אֶל הַחֵלֶק וּלְשַׁנּוֹת אוֹתוֹ בְּהִסְתַּכְּלוּת שׁוֹנָה. אַךְ הַתִּקּוּן שֶׁל מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי זֶה גַּם לָתֵת לְכָל הָרְחוֹקִים שֶׁהֵם קְרוֹבִים, אֲפִלּוּ אָבִי וְאִמִּי, מָקוֹם גָּדוֹל בְּעוֹלָמִי הֶחָדָשׁ בְּלִי לְפַחֵד. כִּי מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי הִיא עוֹבֶדֶת בְּכָל יוֹם עַל הַפַּחַד, הִיא מְנַקָּה מִתּוֹךְ אֲרוֹן בְּגָדֶיהָ הַיְּשָׁנִים: מָה יֹאמְרוּ? אֵיךְ זֶה נִרְאֶה? הַאִם זֶה בְּסֵדֶר?
וּבַאֲרוֹן בְּגָדֶיהָ הַחֲדָשִׁים הִיא מְכִינָה בְּגָדִים שֶׁמַּתְאִימִים לְמִדּוֹתֶיהָ הָרוּחָנִיּוֹת. וְהִיא לֹא שׁוֹאֶלֶת: מָה יָפֶה? הִיא יוֹדַעַת: מָה שֶׁיֵּשׁ זֶה אַבָּא נָתַן. לָכֵן מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי אוֹמֶרֶת: הַכֹּל זֶה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. כִּי הַכֹּל זֶה יְחִידָה שְׁלֵמָה וְאִי-אֶפְשָׁר לִהְיוֹת מַאֲמִינָה בְּעַצְמִי עִם מַאֲבָקִים פְּנִימִיִּים. כִּי יֵשׁ דֶּרֶךְ וְצָרִיךְ לִלְמֹד לִחְיוֹת עִם הַדֶּרֶךְ שֶׁהִיא שׁוֹנָה מֵאֲחֵרִים. כִּי אִם נַאֲמִין בְּמַאֲמִינָה בְּעַצְמִי, אָז אֲחֵרִים יִשְׁתַּנּוּ בְּהֶתְאֵם לַשִּׁנּוּי שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה עִם עַצְמִי, כִּי אֲנִי מַרְאָה לַסּוֹבְבִים.
אָז הַכֹּל מַתְחִיל מֵהִסְתַּכְּלוּת פְּנִימִית כֵּיצַד אֲנִי מְשַׁנָּה אֶת הַהִתְיַחֲסוּת לְעַצְמִי וְאוֹמֶרֶת: אִם אַתְּ מַאֲמִינָה בַּדְּבָרִים שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה, זֶה לֹא מֻטָּל בְּסָפֵק, אַתְּ תַּצְלִיחִי. וְאֵין צֹרֶךְ לוֹמַר: זֶה שְׁאֵלָה שֶׁל זְמָן, כִּי הַזְּמָן זֶה הַכְּלִי, כִּי בָּרֶגַע שֶׁתִּהְיִי מוּכָנָה בִּפְנִים, הַזְּמָן יָאִיר לְךָ בַּחִיצוֹנִי וּמִיָּד תַּצְלִיחִי וְתַשְׁפִּיעִי בְּכָל מַעֲשֵׂה חַיִָּיִךְ, אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קכג'