וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי: יַלְדָּה, אָסוּר לָךְ הָיָה לְפַחֵד מֵעַצְמֵךְ, לְפַחֵד מִלְּהַצִּיב מַטָּרוֹת שֶׁיָּאִירוּ בְּדַרְכֵּךְ. אָסוּר הָיָה לָךְ לְפַחֵד, כִּי אַבָּא תָּמִיד עוֹמֵד, נִמְצָא מַמָּשׁ מֵעָלַיִךְ כָּעֵת.
וְתָמִיד תֹּאמְרִי שֶׁאַבָּא שׁוֹלֵחַ לָךְ נִסְיוֹנוֹת, כֵּן בִּתִּי אֲהוּבָתִי, שֶׁרַק תִּתְחַזְּקִי, וּמִכָּל נִסָּיוֹן תִּגְדְּלִי וְתַהֲפְכִי לִהְיוֹת אִילָן. הַיּוֹם קָרָאתִי לוֹ יוֹם מְיֻחָד. מָה מְיֻחָד בּוֹ? כִּי הֵבַנְתִּי שֶׁאֲנִי לֹא רוֹצָה יוֹתֵר לְפַחֵד. לֹא רוֹצָה לְהַאֲמִין לַפַּחַד שֶׁאוֹמֵר וּמְדַבֵּר וְלֹא מַזְהִיר, רַק מַפְחִיד. כִּי רַק הַצַּדִּיק אוֹמֵר: בִּתִּי, תִּזַּהֲרִי, וְהַפַּחַד אוֹמֵר: זֶה מַפְחִיד.
וְהִתְחַלְתִּי הַיּוֹם, בַּיּוֹם הֶחָדָשׁ, לְהַאֲמִין רַק לַצַּדִּיק. כָּל מָה שֶׁהַצַּדִּיק אוֹמֵר אֲנִי יוֹדַעַת בְּאַדְרַבָּא שֶׁזֶּה יִתְקַיֵּם. אָז מִמָּה וְלָמָּה וְאֵיךְ נָתַתִּי לַפְּחָדִים לְהִתְקַיֵּם? כִּי רָצִיתִי לְהַאֲמִין שֶׁהַפַּחַד הוּא אֱמֶת, אַךְ לָרֹב הַפְּחָדִים אֵין בָּהֶם אֱמֶת, יֵשׁ רַק קוֹל מַבְהִיל וְלֹא יוֹתֵר. וְאֵצֶל כְּבוֹד הַצַּדִּיק יֵשׁ אוֹר הַמִּשְׁתַּלְשֵׁל וְיוֹרֵד. בִּתִּי, כְּבוֹד הַצַּדִּיק מְבָרֵךְ: יָאִירוּ כָּל מַעֲשַׂיִךְ, אָמֵן וְאָמֵן.
אָז הַיּוֹם, בַּיּוֹם הֶחָדָשׁ, הִתְחַלְתִּי לְהַאֲמִין שֶׁהַבְּרִיאָה וְהַהִתְחַדְּשׁוּת הִיא בֶּאֱמוּנָה וְלֹא בְּפַחַד. אָחַזְתִּי אֶת יָדֶיהָ שֶׁל הַיַּלְדָּה שֶׁבִּי, וּבְהִתְפַּיְּסוּת שֶׁל אַהֲבָה יָצָאנוּ לְנַצֵּחַ אֶת הַיּוֹם וְהַשָּׁעָה. וְאָמַרְתִּי שֶׁצָּרִיךְ רַק לְהַאֲמִין, כִּי הָאֱמוּנָה הִיא מְקָרֶבֶת הַהוֹלָדָה שֶׁל הַהִתְחַדְּשׁוּת וְהַהִתְקַיְּמוּת בְּחַיַּי. מִמָּה אֲנִי נִזְהֶרֶת וּמַזְהִירָה אֶת עַצְמִי וְלֹא מְפַחֶדֶת, אֶת זֶה אָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי אֶכְתֹּב בְּצִיּוּנוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְאֹמַר לוֹ: שָׁלוֹם לַנַּחַל הַנּוֹבֵעַ, בָּאתִי לָתֵת תְּשׁוּבוֹת לְעַצְמִי שֶׁיָּאִירוּ הִתְגַּלּוּת בְּצִיּוּנְךָ הַקָּדוֹשׁ.
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה רמ'