בְּכָל יוֹם יֵשׁ נִסָּיוֹן שֶׁבָּא לְנַסּוֹת אוֹתִי. הַנִּסָּיוֹן הוּא לְהִתְנַסּוֹת בִּשְׁבִיל לַעֲבֹר לַתַּהֲלִיךְ הַבָּא. יֵשְׁנוֹ בְּעוֹלָמֵנוּ מִשְׂחָק פָּשׁוּט, לַעֲבֹר הַנִּסְיוֹנוֹת בְּיִרְאָה וּבְשִׂמְחָה. כְּלָלֵי הַמִּשְׂחָק בְּרוּרִים, אֵין זְמָן, וְנִתָּן לְהָבִין שֶׁאֶפְשָׁר לְנַצֵּחַ אוֹ אֶת הַזְּמָן אוֹ אֶת הַנִּסְיוֹנוֹת, אַךְ הַיּוֹם הֵבַנְתִּי שֶׁהַזְּמָן יָכוֹל לְהִגָּמֵר בְּמַהֲלַךְ הַנִּסָּיוֹן.
הִתְחַלְתִּי כְּתִיבָה חֲדָשָׁה בְּחַיַּי, יוֹמַן הַנִּסְיוֹנוֹת, הוּא מַתְחִיל מַמָּשׁ מִמָּחָר. מִיָּד הַיַּלְדָּה שֶׁבִּי שָׁאֲלָה: לָמָּה צָרִיךְ לִכְתֹּב נִסָּיוֹן? וְהַבּוֹגֶרֶת שֶׁבִּי בָּחֲנָה, וּבִמְתִיקוּת הֵשִׁיבָה: הַנִּסָּיוֹן הוּא מְשַׁנֶּה פָּנִים, הוּא לֹא בֶּאֱמֶת מִשְׁתַּנֶּה, הוּא קוֹרֶה לָרֹב בְּכַמָּה פָּנִים, וְלָכֵן אֶפְשָׁר לִטְעוֹת וְלוֹמַר: הִנֵּה הִגִּיעַ נִסָּיוֹן חָדָשׁ, וּלְהִתְבַּלְבֵּל בְּמַחֲשָׁבוֹת וּלְהִתְפַּזֵּר בִּתְהִיּוֹת, אַךְ לָרֹב יֵשׁ נִסָּיוֹן אֶחָד. לָנוּ זֶה נִרְאֶה כַּמָּה מִינֵי נִסְיוֹנוֹת. הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה בָּרְאִיָּה שֶׁלָּנוּ מִתְהַפֵּךְ, וּמִיָּד כְּשֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים, אֲנַחְנוּ מַגְדִּירִים אוֹתוֹ בְּתִקּוּן הַדִּבּוּר – עִכּוּב, וּבְעוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה – מַשֶּׁהוּ חָסוּם בְּתוֹכִי, וּבְעוֹלַם הַמַּחֲשָׁבָה – הֵיכָן הַבּוֹרֵא? שָׁלוֹם לַסָּפֵק, הַיּוֹם לָמַדְתִּי שֶׁהַנִּסָּיוֹן שֶׁאֲנִי רוֹאָה שֶׁנֶּעֱמַד בְּדַרְכִּי, אֲנִי מְנַצַּחַת בִּכְתִיבָה. הַנִּסָּיוֹן הוּא בָּא לְהַכּוֹת בִּי בַּמְּקוֹמוֹת הַחַלָּשִׁים, בְּדִיּוּק הֵיכָן שֶׁאֲנִי חַלָּשָׁה. אִם אֵין לִי הִתְקַשְּׁרוּת לַצַּדִּיק אוֹ לִמּוּד רוּחָנִי, אֲנִי אֶשָּׁאֵר בְּתוֹךְ הַנִּסָּיוֹן עַד יוֹם מוֹתִי, וְרַק בַּתִּקּוּן הַבָּא אֵצֵא מִנִּסָּיוֹן וְאַתְחִיל בְּנִסָּיוֹן. הָאִם יֵשׁ שֵׁם לַנִּסְיוֹנוֹת? הָאִם הַנִּסָּיוֹן הוּא רַק הַסְתָּרָה לַשֵּׁם הַנָּכוֹן? מִיָּד הִרְגַּשְׁתִּי הֲקַלָּה, מָה שֵׁם הַנִּסָּיוֹן? וְהַתְּשׁוּבָה לֹא אֵחֲרָה לָבוֹא – חֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה. לְקַבֵּל תְּשׁוּבוֹת מֵעַצְמִי וְלֹא מֵהַחִיצוֹנִי. נִסָּיוֹן הוּא לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, כָּךְ נִקְרָא, כִּי הַנִּסָּיוֹן בָּא לְהָבִיא אֶת הָאָדָם לִמְצוֹא בְּחֻלְשָׁתוֹ אֶת הַסְתָּרַת הַבּוֹרֵא, וְלֹא בֶּאֱמֶת הוּא נִסְתָּר. כָּתַבְתִּי הַיּוֹם בְּזֶה הַשִּׁעוּר עַל הַנִּסָּיוֹן הָאַחֲרוֹן שֶׁעוֹמֵד בְּדַרְכִּי, וְרָשַׁמְתִּי גַּם אֶת הַנִּסָּיוֹן בְּכַמָּה נִסְיוֹנוֹת בְּכַמָּה פָּנִים, וְזֶה כְּתִיבָתִי: הַיּוֹם שָׁמַעְתִּי לָרִאשׁוֹנָה דָּבָר שֶׁהָיָה לִי קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ…
אוּלַי בַּדָּבָר הַזֶּה יֵשׁ נִסָּיוֹן, חִדּוּשׁ שֶׁלֹּא הָיִיתִי מוּדַעַת אֵלָיו? תַּתְחִילִי לֶאֱהֹב אֶת הַנִּסְיוֹנוֹת. אַתְּ תַּחְזְרִי עַל מָה שֶׁכָּתַבְתְּ בְּתוֹר נִסָּיוֹן שְׁלִילִי וְתַהַפְכִי אוֹתוֹ לְחִיּוּבִי, תְּבָרְכִי עָלָיו. בָּרֶגַע שֶׁתְּבָרְכִי אֶת הַנִּסְיוֹנוֹת יְשַׁחְרְרוּ לָךְ אוֹתָם, כְּבָר לֹא תִּהְיִי אֲסִירָה שֶׁלָּהֶם, וּמִיָּד תִּקְרְאִי בַּשָּׁמַיִם, כִּי הַשָּׁמַיִם מְסַמְּלִים אֶת הַתַּהֲלִיךְ שֶׁאַתְּ עוֹבֶרֶת: הַתְחָלָה חֲדָשָׁה.
מִיָּד כְּשֶׁאֶשְׁמַע מִישֶׁהִי אוֹ מִישֶׁהוּ מְדַבְּרִים אִתִּי בַּטֵּלֵפוֹן אוֹ בַּדֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ הַחַיִּים, עַל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁהֵם עוֹבְרִים, אֲנִי מִיָּד אֹמַר: צָרִיךְ לֶאֱהֹב אֶת הַנִּסְיוֹנוֹת וְאָז הֵם מִשְׁתַּחְרְרִים, כִּי אֲנִי אֹמַר לַשָּׁמַיִם: לָמַדְתִּי. אָז מָה יִקְרֶה אִם אָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַנִּסָּיוֹן וְהוּא לֹא הִשְׁתַּחְרֵר? סִמָּן שֶׁלֹּא הָיִיתִי דּוֹבֶרֶת אֶמֶת וְהַמִּדּוֹת שֶׁלִּי לֹא מְתֻקָּנוֹת. וּבְמִדָּה וְזֶה הִשְׁתַּחְרֵר, אָז אֲנִי בְּתַהֲלִיךְ שֶׁנִּקְרָא תְּשׁוּבָה. אֲנִי לֹא בַּחֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה, אֲנִי בְּתוֹךְ הַתְּשׁוּבוֹת שֶׁלִּי. נִסָּיוֹן זֶה מָקוֹם חַלָּשׁ מִבְּחִינָה אֵנֶרְגֵּטִית בְּתֶדֶר שֶׁצָרִיךְ לְתַקֵּן. בְּמָקוֹם חַלָּשׁ מְטַפְּלִים עַל-יְדֵי אוֹרוֹת מַקִּיפִים עַל-יְדֵי יֶדַע שֶׁנּוֹתֵן הַמּוֹרֶה. הַיֶּדַע הַזֶּה יֵשׁ לוֹ שֵׁם: חָכְמָה וּבִינָה. הַיּוֹם הֵבַנְתִּי שֶׁאֲנִי מְזַמֶּנֶת אֶת הַנִּסְיוֹנוֹת, לָכֵן אָמַרְתִּי: אֲנִי לֹא מְחַכָּה שֶׁהַנִּסָּיוֹן יִהְיֶה שָׁעוֹן מְעוֹרֵר, עָדִיף לָקוּם בְּלִי הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל כְּאֵב הַנִּסָּיוֹן. לָמָּה? שָׁאַלְתִּי, כִּי הַנִּסָּיוֹן יוֹשֵׁב עַל מָקוֹם חַלָּשׁ וְכוֹאֵב. וְלָכֵן צָרִיךְ לִלְמֹד לוֹמַר "אוֹי" וּלְהִתְעוֹרֵר, וְלֹא "אָח" וְ"כּוֹאֵב". מָחָר אֲנִי הוֹלֶכֶת לְהִתְעוֹרֵר בְּלִי שָׁעוֹן, אָמֵן וְאָמֵן.
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קעא'
