בְּסוֹף הַיּוֹם מְבִינָה הָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטָה שֶׁזּוֹהִי הַהַתְחָלָה שֶׁהִיא מַתְחִילָה לְהָכִין אֶת עַצְמָהּ אֶל הַמָּחָר.
בְּסוֹף הַיּוֹם הִיא מַתְחִילָה לֶאֱסֹף פְּרָטִים, בְּעִקָּר: הֵיכָן הָיְתָה צְרִיכָה לְחַזֵּק אֱמוּנָתָהּ? וְהַאִם טָעֲתָה בְּדַרְכָּהּ? בְּדַרְכָּהּ – בְּדִבּוּרָהּ, בְּעֵינֶיהָ, בִּשְׁמִיעָתָהּ אוֹ בִּטְעִימַת אֵלּוּ חִדּוּדֵי הַחוּשִׁים בָּרֵיחַ שֶׁהִיא מְרִיחָה בְּכָל יוֹם.
וּבְסוֹף יוֹם הִיא מְכִינָה אֶת עַצְמָהּ אֶל הַוִּדּוּי דְּבָרִים שֶׁבּוֹ הִיא כּוֹתֶבֶת: לָמַדְתִּי הַיּוֹם בְּעִקָּר לוֹמַר "תּוֹדָה". כִּי בְּסוֹף יוֹם הִיא מַכְתִּיבָה לְעַצְמָהּ הַתְחָלָה.
וּבְסוֹף יוֹם הִיא כּוֹתֶבֶת אֵילוּ פְּחָדִים הִתְחַזְּקוּ וְאֵילוּ הִתְרַחֲקוּ, אַךְ לָמְדָה בְּעִקָּר לוֹמַר: הַסּוֹף הוּא בִּשְׁבִיל הַהַתְחָלָה, וּמִמָּחָר אֲנִי אַתְחִיל מֵחָדָשׁ סֵדֶר פָּשׁוּט, לָקוּם מִמִּטָּתָהּ וּלְהוֹדוֹת עַל שֶׁהָאֱמוּנָה רַק הִסְתַּתְּרָה וְלֹא יָצְאָה לְגָלוּתָהּ.
וּמָה הִיא רוֹצָה לְהַשִּׂיג הַיּוֹם? כִּי עִקַּר הַהַשָּׂגָה זֶה לְהַשִּׂיג יִרְאַת שָׁמַיִם, אַךְ תֹּאמַר: טוֹב לִי גַּם בַּמְּעַט שֶׁאֲנִי מַשִּׂיגָה לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת שָׁמַיִם.
יָצְאָה הָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטָה לְהַתְחִיל אֶת הַיּוֹם וּלְסַיֵּם אֶת הַיּוֹם בַּהֲבָנָה אַחַת: תַּהֲלִיכִים אֲשֶׁר בָּאִים מִמַּעֲשֶׂיהָ הֵם הִסְתַּכְּלוּת מֵעֲבוֹדָה שֶׁל סֵדֶר שֶׁמְּסַדֵּר אֶת אֵלּוּ חַיֶּיהָ, שֶׁמַּתְחִיל מֵיִרְאָה שֶׁגָּדְלָהּ בֶּאֱמוּנָתָהּ. וְהַצַּעַד הַבָּא הוּא לְהַפְרִיד מִתּוֹכָהּ חִיצוֹנִי וּפְנִימִי, וְאִם יִשְׁאֲלוּ: מַדּוּעַ יֵשׁ הַפְרָדָה? כִּי הַפְרָדָה הִיא לְהַפְרִיד הַמְּיֻתָּר מֵהַפְּרָט, וְהַפְּרָט שֶׁיִּהְיֶה בִּשְׁבִיל הַכְּלָל. וּבַכְּלָל זֶה הִדַּבְּקוּת שֶׁיֵּשׁ לְכֻלָּם לָשׁוּב אֶל מְקוֹר הַחַיּוּת, הַחַיִּים, הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.
סוֹף יוֹם זוֹהִי הַתְחָלָה שֶׁמַּתְחִילָה הָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטָה אֶת חַיֶּיהָ, אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קיט'
