הַיּוֹם אֲנִי מוּכָנָה לְהוֹדוֹת שֶׁאֲנִי עֲיֵפָה, וּלְמִי שֶׁיִּשְׁאַל אוֹתִי מִמָּה אֲנִי אֹמַר: אֲנִי כָּל הַזְּמָן רוֹצָה לְרַצּוֹת אֲחֵרִים.
וַאֲנִי כָּל הַזְּמָן שׁוֹפֶטֶת אֶת עַצְמִי עַל דְּבָרִים שֶׁאֲנִי לֹא עוֹשָׂה אוֹ לֹא עוֹשָׂה נָכוֹן, אָז בָּאתִי הַיּוֹם לְקַבֵּל תְּשׁוּבוֹת מֵהֵיכָן מַגִּיעַ הַמָּקוֹם שֶׁל הָרִצּוּי. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהָרִצּוּי מַגִּיעַ מֵחֲסָרִים שֶׁנִּמְצָאִים בִּי בָּרֶגֶשׁ, וְכָל עוֹד אֲנִי לֹא אֲמַלֵּא אֶת אוֹתָם סְדָקִים הַשַּׁיָּכִים לְאוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁבָּהֶן הֶחְסַרְתִּי בַּהֲבָנָה שֶׁלִּי לְהָבִין שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לְטַפֵּל וּלְנַקּוֹת אֶת מָה שֶׁהֻדְחַק.
וְהַיּוֹם אֲנִי יְכוֹלָה לְהַגִּיד: נָכוֹן שֶׁהָיְתָה מְצִיאוּת, אֲבָל בַּיָּדַיִם שֶׁלִּי בְּכֹחַ אֱמוּנָתִי זֶה לְשַׁנּוֹת הַמְּצִיאוּת אֶל דֶּרֶךְ שֶׁהַיּוֹם קָרָאתִי לָהּ נִקּוּי הַמְּיֻתָּר. וְעִקַּר הַמְּיֻתָּר זֶה לְהַרְגִּישׁ שֶׁבִּלְרַצּוֹת אֲנִי זוֹכָה לְקַבֵּל, וְהַיּוֹם עָלַי לְהָבִין שֶׁמִּמֵּילָא מַגִּיעַ לִי לְקַבֵּל גַּם בְּלִי הָרִצּוּי.
תְּחִלָּתוֹ שֶׁל הַתַּהֲלִיךְ הוּא לְהָסִיר אֶת כָּל הַסְּפֵקוֹת שֶׁהָיוּ בְּחַיַּי: שֶׁאֲנִי אֶתְחַתֵּן, שֶׁאַצְלִיחַ, שֶׁאֲחַבֵּק אֶת יְלָדַי, שֶׁאֲמַמֵּשׁ אֶת יְכוֹלוֹתַי, שֶׁאָסִיר אֶת הַסָּפֵק מֵהָאֱמוּנָה בַּבּוֹרֵא, וְרָשַׁמְתִּי אוֹתָם. וּבָרֶגַע שֶׁהַסָּפֵק נִכְנַס, הִקְטַנְתִּי אֶת הָאֱמוּנָה בְּעַצְמִי וְהָיִיתִי תְּלוּיָה בִּלְרַצּוֹת אֶת הָאֲחֵרִים.
וּבַיּוֹם שֶׁהִגְדַּלְתִּי אֶת הָאֱמוּנָה, סִדַּרְתִּי מָקוֹם לָאֱמֶת שֶׁהוֹלֶכֶת הַיּוֹם אִתִּי בְּדַרְכִּי הַחֲדָשָׁה. וְהָאֱמֶת זֶה לִשְׁמֹעַ תְּגוּבוֹת וְלוֹמַר: זֶה בְּסֵדֶר, אַל תִּשְׁתַּנִּי בִּשְׁבִיל הַתְּגוּבוֹת, כִּי אָז יַחֲזִירוּ לָךְ מֵעֵין מְצִיאוּת שֶׁל רִצּוּי אֲחֵרִים וְהִתְרַחֲקוּת מֵעַצְמֵךְ. וְהַפַּחַד הַגָּדוֹל שֶׁל מְרַצִּים שֶׁעוֹסְקִים בְּרִצּוּי הָאֲחֵרִים הוּא לְהִפָּגַע מִמָּה יַגִּידוּ, וְכֵן לְהַרְגִּישׁ שֶׁעָשִׂיתִי דָּבָר בְּנִגּוּד לְמָה שֶׁהַיּוֹם אֲנִי קוֹרֵאת לוֹ לְרַצּוֹת.
הֵבַנְתִּי שֶׁמֵּהַיּוֹם אֲנִי מְתַקֶּנֶת אֶת יִסּוּרֵי הַמַּצְפּוּן בְּרִצּוּי הָאֲחֵרִים בְּאַרְבָּעִים יָמִים שֶׁלָּקַחְתִּי עַל עַצְמִי, וּבָהֶם אֲנִי אֹמַר: אַתְּ מְנַתֶּקֶת אֶת יִסּוּרֵי הַמַּצְפּוּן בִּשְׁבִיל לַעֲזֹר לַאֲחֵרִים. בָּרֶגַע שֶׁנִּתַּקְתִּי אֶת יִסּוּרֵי הַמַּצְפּוּן, עָזַרְתִּי לַאֲחֵרִים לְהִתְמוֹדֵד עִם עַצְמָם.
וּמִיָּד הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁפָּחוֹת אֲנִי מַאֲשִׁימָה אֶת עַצְמִי כְּמוֹ שֶׁהָיָה בֶּעָבָר, כִּי מִי שֶׁמְּרַצָּה הִיא מֵעוֹלָם לֹא שְׂבֵעָה, כִּי תָּמִיד הִיא תַּרְגִּישׁ שֶׁהָרִצּוּי לֹא הָיָה מַסְפִּיק וְצָרִיךְ עוֹד. וְהַיּוֹם יָדַעְתִּי שֶׁהָרִצּוּי מַתְחִיל מִסָּפֵק קָטָן בֶּאֱמוּנָתִי, אָמֵן וְאָמֵן.
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קפו'
