הַשָּׁבוּעַ הִתְחִיל בִּשְׁאֵלוֹת מְיֻתָּרוֹת: מָה יִהְיֶה? אֵיךְ? לָמָּה? וְשָׁמַעְתִּי עַל שָׁבוּעַ טוֹב שֶׁמַּתְחִיל כְּמוֹ תָּמִיד וְלֹא מִשְׁתַּנֶּה מִיּוֹם רִאשׁוֹן. וּבְיוֹם רִאשׁוֹן מָצָאתִי אֶת עַצְמִי שׁוֹאֶלֶת וְעוֹנָה: מָה יֵשׁ לִלְמֹד בְּכָל יוֹם רִאשׁוֹן, וּמַדּוּעַ נִקְרָא זֶה יוֹם רִאשׁוֹן וְלֹא שֵׁנִי?
שָׁבוּעַ טוֹב מַתְחִיל בַּהֲבָנָה שֶׁעָלַי לְהַתְחִיל בִּמְלֶאכֶת הַדִּיוּק בְּמַעֲשַׂי, וַאֲנִי פּוֹגֶשֶׁת בְּיוֹם רִאשׁוֹן אֶת הַנִּקּוּי שֶׁאֲנִי מְנַקָּה אֶת אֵלּוּ פְּחָדַי. וְצָרִיךְ לָתֵת מָקוֹם בְּכָל יוֹם רִאשׁוֹן לְנִקּוּי וְהִתְבּוֹדְדוּת לְשֵׁם הַתְחָלָה. וְיוֹם רִאשׁוֹן הוּא תָּמִיד מֵאִיר חֶסֶד בְּעֵינַי.
יוֹם שֵׁנִי זֶה הַיּוֹם שֶׁבּוֹ אֲנִי בּוֹדֶקֶת אֶת דִּיּוּק רִגְשׁוֹתַי, וְצָרִיךְ לִבְדֹּק אֶת הָרְגָשׁוֹת בְּקָרוֹב לְאֵלּוּ שֶׁאֲנִי בִּסְבִיבָתָם הַקְּרוֹבָה. כָּל תַּהֲלִיךְ רִגְשִׁי הוּא פּוֹתֵחַ מָקוֹם לְכָל אֶחָד שֶׁל רֶגֶשׁ וְכֵנוּת בְּתוֹךְ הַמְּצִיאוּת שֶׁאָנוּ חַיִּים. וְלָכֵן צָרִיךְ בְּעִקָּר בְּיוֹם שֵׁנִי לְהַלְבִּישׁ עַל אֵלּוּ הָרְגָשׁוֹת מְעַט גְּבוּרָה, שֶׁלֹּא אֶכְעַס, בְּעִקָּר עַל עַצְמִי שֶׁלֹּא דִּבַּרְתִּי דַּיְקָא בְּרִגְשׁוֹתַי.
וְאָז יָבוֹא הַשְּׁלִישִׁי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הִתְפַּאֲרוּת עַל שֶׁקִּשַּׁרְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבָה וְהַדִּבּוּר בְּתִפְאֶרֶת הִתְפַּאֲרוּתִי, וְצָרִיךְ דִּיּוּק בַּדִּבּוּר, וּמֻתָּר לוֹמַר בִּשְׁבִיל לְדַיֵּק: הַתְּשׁוּבוֹת יַגִּיעוּ מְאֻחָר יוֹתֵר, וְזֶה טוֹב מֵאֲשֶׁר לְשַׁקֵּר, אוֹ לְחַפֵּשׂ דִּבּוּר שֶׁאֵין בּוֹ מַחֲשָׁבָה נְכוֹנָה. וְיֵשׁ שֶׁיְּחַכּוּ תָּמִיד לָרְבִיעִי וְהַחֲמִשִּׁי, לְהַגִּיעַ לַסּוֹף, הֵם יֹאמְרוּ, שֶׁל שָׁבוּעַ טוֹב. וְתָמִיד יֹאמְרוּ: מָה הָיָה טוֹב בַּשָּׁבוּעַ הַטּוֹב? כִּי בָּרְבִיעִי צָרִיךְ לְהִלָּחֵם בְּמִלְחָמָה גְּדוֹלָה עַל שְׁמִירַת עֵינַיִם וְלוֹמַר: לֹא כָּל מָה שֶׁרוֹאִים זֶה נָכוֹן.
וְצָרִיךְ בְּעִקָּר בַּיּוֹם הַחֲמִשִּׁי לְדַבֵּר עַל הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְלוֹמַר: יִהְיֶה לִי שָׁבוּעַ טוֹב כִּי אֲנִי מְכִינָה בּוֹ תַּהֲלִיכִים חֲדָשִׁים. וְאִם נִרְאֶה כָּל יוֹם כִּבְרִיאָה חֲדָשָׁה אָז נוּכַל לְהִתְקָרֵב אֶל הָרָצוֹן הָרָחוֹק. לָכֵן נֹאמַר: בְּשָׁבוּעַ טוֹב שֶׁל כָּל אָדָם מִסְתַּתֵּר הָרָצוֹן שֶׁאוֹתוֹ יִפְגֹּשׁ אוֹ בְּיוֹם רִאשׁוֹן אוֹ בְּיוֹם חֲמִשִּׁי, וּבְוַדַּאי צָרִיךְ לְדַיֵּק שֶׁיִּתְגַּלֶּה הוּא בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, כִּי יוֹם הַשִּׁשִּׁי זֶה הַיּוֹם הַיָּחִיד לְכָל אָדָם שֶׁמַּאֲמִין שֶׁשָּׁבוּעַ טוֹב הוּא נִבְרָא מִיּוֹם הַשַּׁבָּת.
אָז צָרִיךְ לָצֵאת בְּכָל יוֹם רִאשׁוֹן אֶל הַשָּׂדֶה הַפְּנִימִי, וְאָדָם שֶׁיַּכְתִּיב לְעַצְמוֹ אֶת רְצוֹנוֹתָיו לְעוֹלָם לֹא יֹאמַר: זֶה הָיָה שָׁבוּעַ שֶׁאֵין בּוֹ טוֹב. וְצָרִיךְ לִרְאוֹת אֶת הַיָּמִים שֶׁמְּכִינִים אֶת הָאָדָם לִקְרַאת קַבָּלָה וְהִסְתַּכְּלוּת רוּחָנִית וּמַתְחִילִים אֶת יוֹם רִאשׁוֹן מִשָּׁבוּעַ טוֹב שֶׁיִּתְגַּלֶּה אָמֵן וְאָמֵן!
ליקוטי נצחתי ואנצח / תורה קט'