שִׁוִּיתִי
יצחק ישראל שמרון
דְּעִי, בִּתִּי אֲהוּבָתִי, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהַפַּחַד גּוֹבֵר תֹּאמְרִי בִּשְׂפָתַיִךְ: שִׁוִּיתִי, וּמִיָּד תֵּצְאִי לְהַשְׁפִּיעַ אוֹר מִפְּנִימִיּוּתֵךְ שֶׁיָּאִיר בְּדַרְכֵּךְ. וּצְעָדַיִךְ חֲשׁוּבִים מְאוֹד,
בִּתִּי אֲהוּבָתִי. לְכָל מָקוֹם שֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת שִׁוִּיתִי לְנֶגְדִּי תָּמִיד, וּלְעוֹלָם לֹא תֵּדְעִי לְאָן הָרַגְלַיִם מוֹלִיכוֹת אוֹתָךְ, אַךְ תּוּכְלִי הַיּוֹם לָדַעַת שֶׁשִּׁוִּיתִי זֶה הַלֵּב שֶׁלָּךְ שֶׁמְּחַיֶּה אוֹתָךְ.
תַּקְשִׁיבִי מֵהַיּוֹם, בִּתִּי אֲהוּבָתִי, לְאֵלּוּ רִגְשׁוֹתַיִךְ, וּלְעוֹלָם לֹא תֵּדְעִי לְאָן רִגְשׁוֹתַיִךְ מוֹבִילִים אֶת דִּבּוּרֵךְ שֶׁאַתְּ מְדַבֶּרֶת.
וְהַיּוֹם דְּעִי, בִּתִּי אֲהוּבָתִי, שֶׁלְּדַבֵּר בְּדִבּוּר קָדוֹשׁ הוּא בְּשִׁוִּיתִי שֶׁזֶּהוּ סוֹד שֶׁל כָּל פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה. וּבְוַדַּאי תֹּאמְרִי: אֲנִי מְגַלָּה וְיִתְגַּלֶּה עוֹד הַיּוֹם סוֹד חַיַּי.
דְּעִי בִּתִּי שֶׁאֵין מָה לְפַחֵד, תִּלְמְדִי לִקְשֹׁר אֶת עַצְמֵךְ בְּאַהֲבַת אָבִיךְ הַבּוֹרֵא, לְכִי בְּכָל יוֹם לִמְצֹא מָקוֹם בּוֹ תְּדַבְּרִי אַתְּ וְזֶה הָעוֹלָם שֶׁפָּתַחְתְּ וְקָרָאת לוֹ פְּנִימִיּוּתֵךְ,
וְתָמִיד תֹּאמְרִי: פְּנִימִיּוּתִי זֶה סוֹד הַהִתְקַיְּמוּת בֵּינִי וּבֵין הַבּוֹרֵא. דְּעִי, בִּתִּי אֲהוּבָתִי, שֶׁאֵין מָה לְפַחֵד כְּלָל בְּזֶה הָעוֹלָם.
תֹּאמְרִי: הָעוֹלָם הוּא מִסְדְּרוֹן אָרוֹךְ שֶׁבְּסוֹפוֹ הָעוֹלָם הַבָּא. וְאַתְּ, בִּתִּי, כָּל יוֹם הוֹלֶכֶת בִּשְׁבִיל לְהָבִין וּלְגַלּוֹת מָה מִסְתַּתֵּר וּמָה נִסְתָּר מִמֶּנִּי אוֹ מִמֶּנּוּ,
אַךְ בְּעִקָּר הֵיכָן הַשָּׁלֵם, כִּי הָעוֹלָם מְחַפֵּשׂ שָׁלֵם וְהַשָּׁלֵם הוּא בְּתוֹכוֹ. דְּעִי, בִּתִּי, שֶׁמֵּהַיּוֹם הַדִּבּוּר הוּא שִׁוִּיתִי, הַכַּוָּנָה – לְנֶגְדִּי וְהַמַּחֲשָׁבָה – תָּמִיד,
וּבְוַדַּאי תִּבְכִּי כִּי אוֹר גָּדוֹל יָאִיר בִּפְנִימִיּוּתֵךְ כִּי שִׁוִּיתִי אָמֵן וְאָמֵן! וּתְסַפְּרִי אֵיךְ כָּל מַעֲשֶׂה וְכָל דִּבּוּר וְכָל כַּוָּנָה וְכָל מַחֲשָׁבָה, הַכֹּל מַתְחִיל עַל-יְדֵי רְעוּתָא דְּלִבָּא (רְצוֹן הַלֵּב),
וְאַל תְּפַחֲדִי לִקְרֹא חָזָק יוֹתֵר שִׁוִּיתִי. תֹּאמְרִי: בְּכָל יוֹם אֲנִי אוֹהֶבֶת יוֹתֵר אֶת מָה שֶׁאֲנִי לֹא רוֹאָה, אַךְ אֲנִי יְכוֹלָה לְסַפֵּר שֶׁאֶת מָה שֶׁאֲנִי לֹא רוֹאָה אֲנִי אוֹהֶבֶת בְּיוֹתֵר,
וּבְיוֹתֵר אוֹהֶבֶת זֶה הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁקָּרָאתִי לוֹ אֲבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, מוֹשִׁיעֵנוּ. דְּעִי, שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת מֵהֶם נִמְשָׁךְ הָאוֹר לְזַכֵּךְ אֶת נַפְשֵׁנוּ,
רוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִּים לְעוֹרֵר מַיִּין נוּקְבִין וּלְהַמְשִׁיךְ מַיִּין דּוּכְרִין, וְאָז נֹאמַר: וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ.
וְאַתְּ תְּסַפְּרִי כֵּיצַד בְּכָל יוֹם אַתְּ נֶאֱבֶקֶת בְּעוֹלָמֵךְ לִהְיוֹת בְּדֵעָה אַחַת וּבְמַעֲשֶׂה שֶׁל דִּבּוּר וְכַוָּנָה וּמַחֲשָׁבָה שֶׁל שִׁוִּיתִי, וּבְכָל יוֹם נִרְאֶה אֲנָשִׁים רַבִּים מְחַפְּשִׂים אֶת נְקֻדַּת הָאוֹר
שֶׁהַיּוֹם הַסּוֹד יֵרֵד: שִׁוִּיתִי הַשֵּׁם לְנֶגְדִּי תָּמִיד. וְאַל יֶחְסַר לָךְ דָּבָר, וּדְעִי בִּתִּי, לִמְשֹׁךְ הַשְׁפָּעָה עֶלְיוֹנָה שֶׁהִשְׁפִּיעָה הַשְׁפָּעָה תַּחְתּוֹנָה,
וְלֹא כְּבֶעָבָר שֶׁהַתְּשׁוּבוֹת הָיוּ רְחוֹקוֹת מִמַּסָּע הַלֵּב. אֵשֵׁב וְאֹמַר: דְּאָגָה אֵין בְּתוֹכִי יוֹתֵר, וְיֵשׁ בְּתוֹכִי רַק עֲבוֹדַת הַשֵּׁם לְהַאֲמִין שֶׁכָּל מַטְּרַת הַבְּרִיאָה בִּזְכוּת שֶׁקִּבַּלְתִּי
לָרֶדֶת וּלְהַשְׁפִּיעַ וְלוֹמַר: מָה שֶׁאֲנִי רוֹאָה וְנִגְלֶה בְּעֵינַי זֶה סוֹד שִׁוִּיתִי, כִּי בְּאוֹר פָּנֶיךָ פָּנַי מוּאָרִים. וּדְעִי, בִּתִּי אֲהוּבָתִי, לִמְשֹׁךְ שִׁוִּיתִי בְּכָל מַעֲשַׂיִךְ,
אֶת רְצוֹנֵךְ לִהְיוֹת בִּדְבֵקוּת בָּרוּךְ הוּא אֶחָד הוּא וּשְׁמוֹ אֶחָד, אָז תָּמִיד נֹאמַר: שִׁוִּיתִי לְנֶגְדִּי וּבְאַהֲבָתִי וּבִתְפִלָּתִי אֵלֶיךָ אָבִי, אָב הָרַחֲמָן, אָמֵן וְאָמֵן!
